השעה לפנות בוקר

השעה 0300 לפנות בוקר

קשה להרדם…מחשבות רבות על הטלטלה והמכה הנוראה שקיבלנו
ובעיקר ציפייה גדולה למשהו גדול ומשמעותי שיתרחש…
ארוע בסדר גודל כזה חייב להוביל לקומה חדשה בבנין הלאומי שלנו.

מני אחי ורעי…אהוב נפשי,,, יש הרבה חברים שאדם קונה לעצמו במהלך חייו…
אבל חבר ילדות זה משהו אחר…יש לזה כח נצחי וחזק מאוד…
אבל לא צריך להיות חבר קרוב של מני בשביל להכיר ולזהות ש״סבא מני״
עדיין לא השתחרר מהיותו מדריך בבני עקיבא ומשתדל לעקוב בערנות ובדאגה אחר התהליכים שעוברים על הנוער והתנועה,,,

וכך יצא לי אין ספור פעמים לשמוע ממנו ביקורת ותוכחה על כך שיש הרבה מה לשפר כיום בתנועה ביחס למה שהיה בעבר בכמה תחומים.
הראשון שבהם ״ מערכי פעילות״-כמה היינו יושבים ובונים מערך פעילות לחניכים…פעולות עמוקות ומשתדלים לזקק את המסר את הרעיון…והיום נראה שפחות…והכי קשה בחודש ארגון…כמה פעמים שמעתי ממנו שהקירות בתקופתנו היו הרבה יותר מלאים בתוכן וכמות כתובות האש ושוב ושוב מה יהיה על מערכי הפעילות? ועל הכל מרחפת השאלה איפה הימים ההם?הדור ״שלנו״ שכל כך השקיע בהדרכה והיום לכאורה ירד קרנו? אז זהו שלא…מני אהובי…
חזרתי מההלוויה מותש ועייף ומפורק גופנית…הדמעות לא הפסיקו לרדת והכאב היה חזק ומוחשי…אבל הנפש חזקה ואיתנה מתמיד…איזה ילד גידלת…
סליחה…איזה ילדים???(בלי עין הרע…אלף פעמים…איזה אשכנזי אני….)

אני מקשיב לכולם ומתמלא גאווה וגבורה ויודע בברור שאנו צועדים קדימה…הדור הזה עולה עלינו בכמה רמות…השירים והכתבים שעמיחי השאיר מבטאים צימאון ושקיקה ברמות שלא הכרנו…שמשאירים לנו אבק…ואין כאן קנאה או תחרות…להיפך…שמחה גדולה…אם זכור לי בלוגו של מדרשת מעלה חבר מצוטט״ודור יקום וחי,ישיר ליופי וחיים ועדנה עד בלי די יינק מטל שמים״ הנה קם דור חדש עם רף חדש ועל גבי כל מה שבנינו הוא מגיע לגדולות ולפסגות שלא הכרנו בגילו…
אשריך מני ואשרי האומה שאלה הם בניו

והנחמה הגדולה שלי היא הידיעה שכולנו כאומה צועדים קדימה דרך כל העליות והירידות…לפסגות חדשות שיעלו על כל מה שהכרנו עד היום…
אנחנו עדיין עמוק בתוך המלחמה ויידרשו מאיתנו עוד הרבה כוחות להמשך…
אין לי ספק שעמיחי הי״ד יהיה נדבך משמעותי בבנין הכח הרוחני שייקח אותנו קדימה
אוהבך בכל לב ונפש
ק. פ.