חבר לחיים, באמת חבר נפש

מאז הבשורה המרה אני לא מעכל, כל תמונה של ונינו מחממת לי את הלב,
מעלה לי ניצוץ של אמון, של אהבה, הקשבה, אמונה. זכיתי ללמוד איתו חברותא
בסדר צהריים ומעבר לחברותא להיפגש עם חבר לחיים, באמת חבר נפש.

היה לנו הסכם בלימוד שלנו, שלא לומדים בכפייה, לפעמים יש שלב בישיבה
שכל הלימוד נהפך למין חזרה כל הלוז שלך בלי הלב, היה לנו בדיחה שהיינו
משתגעים מלהיות לוזניק, אחד שכל הזמן בלוז, דיברנו הרבה על לצאת מהלוז,
מהמוסכמות שמשעבדות אותנו, על כנות בעבודת ה', להיות אחד שמעבד
את המציאות האלוקית יום יום, לכן דגלנו בשיטה זאת בלימוד,
לפעמים היינו מקצרים את החברותא ומגדירים שמדברים על נושאים אחרים לפעמים מרחיבים אותה…

ביום הראשון שפגשתי אותו זה היה בשבת שהוא עשה שבוש בברוכין,
ישר ניגשתי אליו והרגשתי שמצאתי חבר למסע. חבר מעלה.
כזה שהמפגש שלנו יוצר תביעות חדשות ושאיפה לגדלות, ותמיד חתירה לעצמיות.

בפעמים האחרונות שדיברנו בטלפון זה היה לפני כיפור, אמרת שצריך לעשות
שבת ביחד כי לא נפגשנו הרבה זמן, ואני אמרתי שרק רציתי לתת לך חיבוק ענק ונמאס כל הזמן לדבר בטלפון.
לפני הגיוס שלי אמרתי שיש לי שלושה רבנים בצהל אחד מהם זה אתה,
איתך התייעצתי בעניינים המורכבים בשירות ובלבטים ובשיתופים.
כל כך הרבה אהבה והערכה.