מאז זה הולך איתי ממש, ואני משתדל ללכת בדרכו גם..

נזכרתי בסיפור על עמיחי לאחרונה, אני זוכר שבשיעור א' שלו שרק התחלנו להכיר,
היינו בשיחה ותוך כדי עמיחי שמע על פיגוע שקרה והיו בו פצועים..
ישר בטבעיות הוא עצר הכל ואמר פרק תהילים לרפואת הפצועים ואחרי זה המשכנו לדבר כרגיל,
זה הרשים אותי ממש איך הוא לא נותן לדברים שלאחרים היו עוברים ליד האוזן כעוד
'כותרת עצובה מהחדשות'
וממשיכים כרגיל..

אצלו זה לא עבר ליד האוזן, הוא הרגיש את זה,
את הכאב על אחים שלנו שנפצעו ופעל ישר בתפילה,
בהשתדלות שיכל לעשות מאיפה שהוא.