מני ורחלי היקרים,

מני ורחלי היקרים,

אין לא מילים לנחם אתכם בשעה קשה זו אך ברצוני לחלוק אתכם מעט מרחשי ליבי ואני מקווה שתמצאו בהם מעט נחמה.
אתמול הגעתי עם מאות מעם ישראל להר הרצל ללוות את עמיחי בדרכו האחרונה.
באתי לכבד אתכם ואת עמיחי הקדוש, אך יצאתי מנוחם.
באירועים מאין אלו אנשים מרבים להשתמש בביטויים כמו "הוא היה מלח הארץ", "סולתה ושמנה" וכד'.
אתמול לא שמענו קולות כאלו, ההיפך שמענו שלעמיחי לא היו פוזות והוא השתדל מאוד לא להתבלט,
אך מבין השורות של המספידים הבנתי שזכיתי לתת כבוד אחרון לאחד מטובי בניו של עם ישראל ומדינת ישראל.

עמיחי התברך בכישרונות רבים וכוחות נפש מיוחדים ונשמע מהדוברים שהוא עבד קשה לפתח ולשכלל אותם.
אין הרבה נערים שמגיל צעיר כותבים שירה באופן כל כך כשרוני.
מעט התברכו עם חיבור אמיתי לתורה ושאיפות גבוהות למצוינות אישית.
לא לחינם חזרו המספידים על כך שעמיחי ראה בעדינו העצני כאדם השלם.
"כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ".

עמיחי היה מודל לשילוב המיוחד הזה.
מבחינתי ההלוויה הייתה שיעור במוסר ואמונה. על אף שלא זכיתי להכיר אותו בחייו
אני התחזקתי מהדברים ששמעתי על עמיחי ומהדברים שכתב ובכוונתי לחלוק אותם עם משפחתי.
עמיחי נגע בלבבות והשאיר רושם על כל מי שזכה לפגוש אותו ובמיוחד על בני משפחתו.
הרושם הזה יישאר אתכם לעד כך שהוא ימשיך, במידה מסוימת, לחיות דרככם.

בטוחני שטוב לו עכשיו ושהוא יושב כעת עם סבא משה וסבתא מרים ליד כסא הכבוד ופועל ככל יכולתו לטובת עם ישראל.
הוא בוודאי מצטער על הצער של משפחתו וחבריו שכל כך אהבו אותו ומתגעגעים אליו.
מן השמיים תנוחמו.
ג. פ.