רחלי ומני אהובים וכל משפחת ונינו

רחלי ומני אהובים וכל משפחת ונינו.

כל כך כואב. הצטערתי מאוד לשמוע והצטערתי מאוד שנבצר ממני להגיע לניחום.
הצטערתי שלא נחשפתי מספיק לדמותו המלאה והכ"כ מלאכית של עמיחי היקר.
הסיפורים ששלחו וסיפרו הראו רק קמצוץ מהטוב הזך שיש בעמיחי. מהשאיפה לגדלות והשתלמות. מהרצון להוסיף עוד אור וחיוך בעולם.

אני זוכרת שאחרי שהחלטנו עמיחי ואני, יחד עם דחיפה שלי- שההדרכה צריכה להיות עם יותר נוכחות פיזית,
החניכים של עמיחי התעצבנו מאוד. הדהימה אותי היכולת של עמיחי לחייך מהצד,
להרגיע אותם ותוך כדי לסמן לי עם הראש שהכל בסדר. כמה ענווה!!! כמה עוצמות!!

לימים נוכחתי להבין שההדרכה היא יותר נפשית מאשר פיזית וראיתי את ההשפעה של עמיחי
על החניכים גם לאחריה. את החיוך על פניהם ועל פני כל מי שנכח בסניף ברגע שעמיחי נכנס.

אני רוצה להגיד לכם משהו קטן..
בית מדרש אלישע שהתחיל לקום בסניף באותה תקופה- קם לגמרי מעמיחי!
מי שהתחיל להפיץ הכל וליזום זה חניכים שלו- בעזרתו ובדחיפתו. כמובן שהיו עוד המון שותפים-
אבל עם האמונה והכוח של עמיחי, לא יודעת אם זה היה מצליח כך באותה הצורה.

גידלתם מלאך בצורת אדם. ומהסיפורים שקראתי וההספדים ששמעתי בשידור ההלויה- ראיתי כמה זה הגיע מהבית. ממכם.
עמיחי, יחד עם החינוך שלכם- נכנסו לי עמוק ללב ומבטיחה להשתדל בל"נ להוסיף יותר חיי תורה אצלי בבית,
אצל בני רעי ובע"ה אצל שאר ילדיי שיהיו.
תודה לכם.
ושוב.. מצטערת כ"כ וכואבת איתכם.
נ. כ. (ד.)