הורידו אותו מהסוואנה ואז עדני בדקת אותו גם לא היה מדדים לא דופק ואז מה ההוראות במקרה כזה פשוט לעזוב כאילו או שיש מה לעשות כיסינו אותם לא לנסות להחיות לעשות החייאה או דברים כאלה אין לך זמן זה כבר הרבה זמן בצבא במיוחד שיש הרבה פצועים והיה לא הייתי שם אבל היה אני מטר הצטרפתי לצוות חודשיים לפני השביעי אני לא הכרתי אבל בעניין הזה אני פראמדיק אז כשיש הרבה פצועים ואין דופק או מדדים אז אתה מבחינת הטול הצבאי אתה עובר לפצועים אחרים שאפשר להציל זאת הייתה הסיטואציה ואז שמתם גם את האזרחים שם עדני לא היה מה לדבר עמיחי כבר לא היה היו שמה עוד שמונה הרוגים ואז היה סקשן של הרוגים הפצועים היו בהקפי באיזורים יותר מוגנים כאילו ואתה ראית בעצם איפה הוא נפצע? כאילו ראית את הפציעה? או משהו איך כדור אחד עושה דבר כזה כי זה מה שהיה במקום? אני מניח שזה הסתובב בפנים אבל אני לא ראיתי את הניתוח אז אני לא רוצה להגיד דברים

אני יכול להגיד טיפה יותר כשעמיחי עמד בסוואנה הוא היה ככה עם הצלעות שלו לכיוון הזה לחלון של הסוואנה בסוף כשני נסעתי הכיוון ירי היה ככה וזה פגע בו בול פה בצלעות והוא היה ככה על עדני עם הידיים שלו על החזה של עדני ואז אחרי שהגענו לנאפ"ל הוצאנו את עדני ועמיחי ואז אני הלכתי לעמיחי ועשינו את הסכמה שהורדנו לו את הבגדים ואני בדקתי אם יש לו איזו תגובה לכאב או אם אני עושה ככה גם עשיתי לו פה בכתפיים אם הוא מרגיש משהו והוא לא הגיב לשום דבר ואז עשינו סריקה על הגוף שלו אם יש עוד חור כניסה או משהו ואני ק מצאתי פה איפה שהוא חטף את הכדור זה רק מה שאני זוכר

דבר ראשון מחשבות שיש לי לאחרונה כזה מחשבות לקראת השנה שזה בעצם אני אישית מאוד מפחד כאילו אני ממש מרגיש אני אישית מתחיל קצת לשכוח כזה עובר זמן ובהתחלה אתה כל הזמן מתעסק בזה לאט לאט פחות וכזה עכשיו זה מגיע לי לפעמים פתאום עולה לך מחשבות כזה אבל לא באופן יותר רציף כמו שהייתי רוצה או שהייתי מקווה זה בגדול התחושות שלי, סתם אני אישית משתדל לרשום לי. קיצור זה בעיקר הפחד הראשון שלי הלזכור, זה סיפור שאני חושב שכבר סיפרתי לכם אבל כדי שיהיה מוקלט וכאלה אחד זה  גם זה משהו שאני כל הזמן נזכר בזה תמיד אמרתי לכם בתפילה האחרונה בשמחת תורה שהוא עלה חזן בערבית של שמחת תורה שהוא התחיל נראה לי ברמן יזכור את זה הקטע שאני לא זוכר אם זה היה ביום כיפור או בשמחת תורה שהיה שם איזה שהוא התחיל שם איזו מנגינה גרועה באמצע לפני הקדיש בכגבנא משהו מנגינה גרועה ואז הוא התחיל להתפקע באמצע ואז כל זה מטורף כזה זה היה אחד הקטעים הזכורים לי כאילו כבר אז זה היה כזה לא לא עבד לו ואף אחד לא הבין מה הוא רוצה ואז הוא התחיל לצחוק תוך כדי שהוא היה חזן זה היה אני זוכר את זה בתור שזה משהו שהוא (זה היה בשמחת תורה? אתה זוכר איזה משהו כזה?) זה משהו שממש אפיין אותו מצד אחד היה הכי רציני גם חזן וכל הקודש ומצד שני פתאום הוא שובר את זה וזה צחוק הזוי עוד משהו שאני כן גם בזה נזכר הרבה פעמים שבאימונים אני זוכר שהיה איזה שבוע מערך עמדות שזה כל השבוע אתה בונה עמדות שוהה כמה דקות כזה לא שעות עד שהמפקד בא לראות איך העמדה ואז מפרקים את זה ובונים עוד עמדה ואז תמיד אתה צריך חלק מהבניית עמדה זה לעשות כזה לחלק חיפויים אז בעצם אתה בא בונה עמדה מחלק חיפויים אמור לחפות עד שהמפקד מגיע בפועל כולם בזמן הזה כבר נרדמים כי יש  לך כמה דקות לישון אז זה אחלה את כל השבוע הזה עשינו בלילה אז תמיד בהזדמנות הראשונה נגיד שסיימת לבנות כולם כבר נרדמים כבר לפני שהמפקד תוך כדי אומר אתה ליישר את הקורה כולם נרדמים ואני רק זוכר את עמיחי ככה עם עמית מחפה ואומר כן מי שלא נרדם באימונים גם לא יירדם בשדה זה גם משהו שלקחתי על עצמי הרצינות באימונים וכל הנושא הזה של הדרישה העצמית כאילו שקיצור זה היה קטעים קשים אתה עייף אתה לא רואה את החשיבות כי אתה מחפה על איזה סלע אתה לא עושה כלום ואתה כזה רק רוצה לישון והוא גם באימונים היה מצליח לראות את המטרה הגדולה של המלחמה של ההגנה על העמדה (הייתה לו אחריות גם) זהו זה כל פעם שאני נזכר בו אני עדין מוותר לעצמי באימונים אבל עושה קצת פחות. (מדהים) אפילו בעבודות רס"ר לפני שהוא הגיע ליחידה וכולם היו צריכים לאסוף עלים אז גם את זה הוא עשה ברצינות כזאת כאילו זה עכשיו איזה מלחמה או משהו

אני דור נוי כאילו דור נוי בצוות (הוא היה קורא לך דורנוי, כאילו זה לא היה דור נוי) קודם כל יש איזה משפט שעמיחי אמר שאני מאוד אוהב להשתמש בו אם אני לא מדייק אני מצטער אבל אני זוכר את זה בערך שאם בכל מקרה אני עושה את הדברים רני עושה אותם בחיוך אם אני זוכר נכון משתדל מאוד כל פעם אני נכנס לאיזה מוד של באסה בצבא גם בכללי בחיים אני נזכר במשפט ותמיד נזכר בעמיחי גם וטיפה זכרונות ממנו המת שעמיחי גם היה איתי בחדר בארבע חודשים האחרונים של הסוף מסלול אז תמיד שהינו מסיימים איזה שבוע קשה והיינו חוזרים ליחידה אז תמיד היה את הצחוקים איתו (מה איזה צחוקים חיקוים וכאלה?) כן חקויים החיקוי הידוע שלו של ביבי ודברים כאלה וסיפור מצחיק כזה שהוא לא אהב בכלל את העניין ל הקרב מגע ואז שמו אותו אחראי קרב מגע ואני זוכר שהוא ממש שנא את זה וביקש שיעבירו אותו מהאחריות הזאת כולו בן אדם טוב כאילו הוא לא (לא אהב מכות) כן בדיוק (אבל אני זוכרת נראה לי תום אמר לי שמאוד אהבו אחרי זה שהוא היה אחראי על הקרב מגע הוא עשה את זה בלי…) הוא נכנס למוד שלו ש.. (זה כאילו הוא היה אחראי לעשות כזה לכל בן אדם ככה, ורציני וזה וקול מוזר והוא היה עושה את זה עם חיוך בצורה שלו וזה היה מיוחד. הייתה בדיחה שמאז שהוא היה אחראי קרב מגע לא היה הרבה קרב מגע בהתחלה היה המון, המון, המון ואז נהיה לנו קצת אז אמרנו שזה בגלל שהוא מתפלל הרבה) זהו אהבנו את זה שהוא היה אחראי קרב מגע זה עשה לנו טוב. סיפורים אני יכול להמשיך עד אהה באמת יש לי המון סיפורים (איך הוא היה מכות הוא היה חזק?) וואלה היה לו את זה (הוא לא ידע ללכת מכות אבל הוא היה הולך מכות חזק אבל הוא לא ידע איך. כבר מהגן הוא לא היה רוצה ללכת מכות הוא היה חוזר מהגן בוכה מרביצים לי זה הגננת אמרה לרחלי שתקנה לו נחום תקום שידע להרביץ חזרה הוא שנא את זה ממש)

מה שלי יש להגיד שהרבה פעמים זה קשה לחשוב על האנשים האלו כל הזמן וכשאני פה בבית שלכם אני רואה את ונינו בכל אחד ממכם בדיבור בחיוך בהתנהגות, בכל דבר. מאז שהגעתי לפה אני עם צמרמורות בגוף כי זה מרגש אותי בטירוף כאילו פה אני רואה את ונינו בכולכם ובשבילי זה מטורף ואני וונינו עשינו את הדיף תצפית ביחד היינו תצפיתנים הוא אהב את זה אני שנאתי את זה מכל הלב שלי הוא היה מקצוען לגמרי על כל דבר אני פחות השקעתי בזה כי אני לא אהבתי את זה אבל הוא השקיע בטירוף ובצדק כי הוא באמת היה טוב בזה והבין בזה. וכל פעם שעשינו נוהל קרב באיזו משימה במסלול אני תמיד באתי אליו אפשר עזרה אחי? אפשר עזרה? אתה יכול לעזור לי? והוא הסביר לי את הכל הוא השקיע את הזמן שלו שבמקום להתפלל או במקום לעשות משהו או ללמוד משהו הוא היה עוזר לי והסביר לי דברים שאף פעם לא הבנתי ומה שאני תמיד זוכר על ונינו אני לא יודע אם זה היה בשבת האחרונה אבל אני חושב שכן לונינו איך שהוא לא היה לו איזה שמירות לכל הצוות הייתה שמירה אבל איך שהוא לו לא הייתה לו שמירה (בשמחת תורה?) כן. אז הוא כתב בקבוצה מישהו צריך שאני אקח לו שמירה אני אקח באהבה ובאתי אליו בצחוק אמרתי לו ונינו וואלה לא בא לי לשמור אתה יכול לקחת לי את כל השמירות שלי והוא אמר באהבה אחי אני אקח את הכל שתנוח והוא אמר את זה עם חיוך ולמרות שאמרתי שזה היה צחוק בהתחלה הוא אמר לא הכל טוב אני עדיין אקח את זה וזה היה האופי של עמיחי לכל דבר הוא באמת רצה להשקיע והוא עשה את הכל עם חיוך חיוך אמיתי לא סתם חיוך לרצות אנשים אז אני תמיד חושב על הסיפור הזה האחרון שלנו

אני דן במסלול הייתה לי איזו תקופה שהייתה לי קצת יותר קשה וקצת בעיות וזה ובאחד הסופ"שים עמיחי שלח לי הודעה הוא כתב 'דן אחי אני רוצה ממש לחזק אותך בתקופה הלא פשוטה שאתה עובר בטוח שזה מאוד קשה שאתה יודע שאתה נותן מעצמך כל כך הרבה אבל פשוט לא מעריכים את זה תמשיך לתת בראש ותיתן את המקסימום ואני בטוח שבסוף יגלו כמה אתה מוסיף האמת היא עד לעצמה ואינה צריכה ראיה' ואז כתבתי לו תודה והכל ואז הו שלח לי שיר של ביני לנדאו 'מסע' וכתב לי 'בהגדרה שמעת את המילים שבת שלום' זהו זה מראה באמת שהיה אכפת לו מכולם בצוות שהוא ידע גם בבית פתאום נזכר לשלוח לי הודעה ולדאוג וזהו (אתה יכול שלוח לנדב את ההודעה הזאת?) כן אני אשלח 

אני עודד ברימן פשוט שם שהוא נתפס קצת אצלו אז אתם מכירים את עמיחי ויש לו קטע כזה שהוא בחיים לא יגרום לכם להרגיש רע לגבי משהו היה קשה לו לא משנה מה אז מעוז הזכיר לי שמשבוע מערך עמדות שחזרנו מאיזה תרגיל מסכם ואז הפילו חצי פצועים והיה צריך לזחול ואז סחבתי אותו אולי אתם לא מכירים את זה אז זה ככה על הכתפיים ויצא שהכתף שלי הייתה באזור לא נוח אצלו קצת מכאיב לו ואני מרים אותו ואני שומע כזה אה אבל בסדר הכל שקט אני הולך איתו וכל כמה זמן הוא מחליק לי אז אני עוצר ומקפיץ אותו עוד יותר ואז אין יותר קולות אני מגיע לסוף ואז הוא אומר לי וואי כל הכבוד אני גמור, הוא גמור כאילו לא אני זה מגדיר אותו תמיד פשוט תמיד כזה (נשימה) היה לו נורא סבל, סבל, סבל, סבל והוא לא אמר כלום לא אתה יכול טיפה.. כלום

אני ברמן אני אמשיך קצת עם הסיפורים של קרב מגע לא יודע תקוע לי בראש תמונה שלו תמיד חוזר כאילו בקרב מגע יכולים להקפיץ אותך איזה שלוש פעמים עד שיתחילו את האימון והוא מגיע סחוט מהמים של הג'ריקן, הג'ריקן תמיד נוטף איך שהוא ותמיד הוא לוקח לא יודע תמיד כתוב לך על כל מקום בחולצה את השם שלך. וונינו הכל מרוח אצלו והטוש מרוח כזה הפראייר האולטימטיבי והיום זיכינו את המתחם שהינו בו ואמרו לנו לפנות איזה פח ועשינו חצי עבודה ואז אמרו לנו קחו אותו למחולה בכלל וזה להפוך ותוך כדי אנחנו אומרים זה דבר שונינו היה עושה בטוח, שהכל נשפך והוא היה צוחק מזה בטוח. ועוד דבר אני לא יודע אם החברה זוכרים חלק מהחקויים הוא היה נכנס לחדר ומתחיל לעשות קולות של תרנגול ואתה רואה אותו ואומר לו תירגע, תירגע והוא ממשיך וכאילו הוא היה נכנס לאיזה התקף אי אפשר לעצור את זה (זה היה בטירונות ובטירונות אף אחד לא מכיר אף אחד ואז פתאום הוא עושה לך את זה וזה היה נשמע מוזר כאילו ואף אחד לא מכיר אותו) אני אוסיף גם פעם קודמת סיפרתי על מה שהוא היה בשבילי בחגים בתקופה האחרונה וכן הוא כזה מלאך בלבן בשבילי עם החלוצה עם הכפתור אחד פה והצ'אקו שלו המסיביות האלה והמכנס הבז' כל שבת אותו דבר אבל קיצור ראיתי פה צ'אקו פתאום הייתי כזה אוהו (אתה זוכר מהשהו מיום כיפור ביום כיפור אמרת שהוא היה רציני כזה) הוא וקרוואני עלו חזנים או משהו כז ועכשיו הם שניהם היה להם מאוד חשוב ספרדי כל הפיוטים כל הזה עכשיו רובינו אשכנזים וכזה אתה באמצע המסלול אתה יאללה כזה והם שם מפייטים להם מזייפים להם נהנים אבל כן ביחידה יש קטע שבשבתות אתה על אזרחי אז הדתיים באים עם לבן והחילונים באים עם וורוד עם גופיות עם כל מיני דברים כאלה ובאמת כזה תמיד דבר תורה בשבת תמיד בבית כנסת (זה היה פק"ל שבועי כל שבוע הוא היה מכין לנו דבר תורה) (וזה היה מעניין?) אני בתור חילוני תמיד הוא היה נותן איזה מסר מעבר

אני קנטי סתם על זה שהוא באמת היה עושה את השטויות האלה והיה יודע גם מתי לעשות את זה תמיד ברגעים שיותר קשה ויותר חרא בין אם זה את החיקויים פתאום שהוא מביא ולי זה מאוד עזר לעבור את הרגעים החארות במסלול (היה מקליל את האווירה?) כן (אני זוכר שקיבלת את מצטיין והוא אמר זה מגיע לו) הוא ממש פרגן (הוא אהב את כולכם אבל מה שלגבייך הוא ראה שההורים שלך לא הגיעו אז וזה וראה שצריך לעזור לך להזמין אותך איתנו) (לגמרי הוא אמר לי אמא שקנטי לא יוצא קצינים ככל שמשגעים אותו הוא יהיה נאמן לעצמו אחרי זה שאלתי גם את דיזי גם את נדב נוו מה עם קנטי יצא לקיצינים לא) הוא רוצה אבל (אתה רוצה?) לא סתם הוא אומר

איתי גרינבאום יש סיפור שממש זכור לי שהיה איתנו מישהו בצוות היום הוא כבר לא איתנו הוא עזב הוא היה ממש מבואס תקופה ארוכה ועמיחי לקח פתק כתב לו משהו ושם לו מעל המיטה הדביק לו ואמר לו כל בוקר שאתה קם זה מה שאתה קורא אני זוכר איך זה שיפר לו את מצב הרוח והוא פשוט תלה את זה חודשים וכבר אחרי שהוא הפסיק לקרוא את זה, זה פשוט היה לו מעל המיטה אז זה כאילו האכפתיות ממש שממש זכור לי. ואת ההשקעת זמן הרבה פעמים שאתה מדבר עם מישהו אז אתה בטלפון לפעמים או שזה כאילו בעל הדרך באהלן אהלן ואני זוכר ששכל פעם שישבתי איתו לדבר אז הוא היה מפנה מהזמן שלו בלי הגבלה ולא אומר לעצמו אני אחרי זה צריך ללכת לאן שהוא הוא היה יושב איתי ואנחנו יכולנו לשבת לדבר גם חמש שעות כי אם הוא עכשיו מרוכז בבן אדם אז הוא לא יחכה וימהר וילך לאן שהוא אחר וזה אני ממש זוכר שהוא היה בא אליי בשמירות ואז היינו נשארים שנינו ואז הבן אדם השלישי שאמור להחליף אותי מגיע וההוא שאחריו מגיע ואנחנו נשארים כי לא נעים ללכת כי הוא שם ובא בשבילי. וגם חיקויים הוא היה רואה סרטים עם הקטנים והוא היה מתחיל לחקות אותם את סיד מעידן הקרח מי עוצר פלוץ שילך לסוף השורה וכל מני כאלה וזה גם ממש זכור לי, וזהו עכשיו בתקופה האחרונה קצת התנתקתי מכל מה שקרה ודווקא בתקופה האחרונה יכול להיות שזה בגלל שאנחנו מתקרבים לקראת האזכרות אז יוצא לי קצת יותר לחשוב עליו ועל החברה אני עדיין לא יודע מה זה אומר אבל לאחרונה אני אישית קצת יותר מתגעגע אליהם מבדרך כלל הרבה פעמים יוצא לי לחשוב בשבועות האחרונים בעיקר מה היה אם הוא היה יושב כאן לידי יכול להיות גם שזה בגלל שאנחנו בצפון וגם בגלל התקופה. הוא היה מאוד נוכח אצלי בתקופה של המסלול

אני דניאל גלאסטיאן אני רוצה להגיד שאני מאוד מתחבר למה שמעוז אומר הרבה פעמים מדאיגה אותי המחשבה הזאת שכאילו זה קורה מטבעו העולם מתקדם קדימה ואתה לפעמים שוכח לחשוב על אנשים וזה מאוד מעציב אותי ואפילו מדאיג לפעמים אז קודם כל אני משתדל לפתוח את קבוצת הוואצפ שכל יום שולחים משפט סתם בשביל להזכיר לי כל יום איזה משהו אני אספר שני סיפורים שהם מביאים שתי נקודות של ונינו של עמיחי נקודה ראשונה זה סיםור שבעצם היה איזה שבוע לפני השביעי שהייתה תפילה בדיזינגוף שגירשו שם חברה שהתפללו אני זוכר שהיה לו ויכוח עם מישהו ונכנסתי לחדר וראיתי אותו בוכה הוא עמד בכה שם ואני ומר לו מה קרה עמיחי והוא אומר לי כואב לי הלב איזה רוע לב לאנשים הוא היה נראה לי חמוד נתתי לו חיבוק אמרתי לו אני מצטער לי לא כאב כמו שכאב לו גם אותי זה הרגיז אבל הוא ממש לקח את זה, היה לו נורא קשה עם זה שהוא שמע שזה קורה זה היה סיפור אחד הסיפור השני זה שאני ישנתי מתחתיו ביחידה ואהבתי להציק לו הייתי ישן מתחתיו ואחרי כמה דקות הייתי נותן כמה בעיטות ללמעלה והוא היה עושה חיקוי כזה של למה? למה? למה? לפעמים אני מריץ את זה לעצמי זה משעשע זה נותן איזה חיוך כזה איזה זיכרון מתוק מפעם

אני רוברט וגם משהו שלי היה מדהים לראות בעמיחי זה שכל הזמן תמיד הוא חיפש רק איך לעזור איך תת איך להביא מעצמו לאחרים בלי שום דבר לקבל בתמורה בלי שום איזה רצון למשהו בחזרה באמת הכי אמיתי שלו ומה שאני זוכר בדיוק קפץ לי איזה פלאשבק כזה שממש עמוק עוד מהטירונות הולך זה היה בשבוע מטווחים וכל בוקר הדתיים מקבלים את הזמן תפילה שלהם אז הם לוקחים איזה שעה וחצי יפות ובינתיים כל השאר הולכים ומתחילים את היום אז בזמן הזה כל החילונים הלכו למטווחים כבר להתחיל להקים את המטווחים ואני בדיוק עליתי מאזין בזמן הזה ועוד לא התחלנו את המטווחים כי לא היה אישורים או משהו כזה חיכו לדתיים לא זוכר בדיוק מה קרה שם ובזמן הזה המ"כים שלנו התחילו להריץ אותנו הייתה שמשונית עם מלא ציוד של מטווח אז התחילו פשוט לפרק ולהקים במטווח אחר מחדש ככה זה היה בוקר סיוטי באמת ממטווח 5 ל11 ל10 וכל מרחק בין מטווח למטווח זה איזה חמישים שישים מטר בקיצור אז ככה עושים את זה חמש פעמים כל החברה כבר גמורים סחוטים רק מתפללים שהדתיים כבר יחזרו והתפילה יותר חזקה משלהם הייתה שם אני לא יכולתי לעשות כלום כל הזמן הזה כי הייתי מאזין על הציוד אז אני באופק כבר רואה את החברה הדתיים מתקרבים לאט לאט ורואים כבר מה מחכה להם אז הם הולכים לאט, לאט פתאום אני רואה את ונינו מאחרוה פשוט טס קדימה מתחיל איזו ריצה וכולם מבינים הוא רץ אין ברירה אז כולם רצים וונינו רץ קדימה מתחיל לקחת ג'ריקנים מטווחים ארגזים מה שאתם לא רוצים ואני אומר מה יש לו יש לך איזה חמש דקות הליכה והוא כולו רץ באמוק שם מתחיל להרים דברים לעמוד בזמנים הוא פשוט ראה שהחברה שלו מקודרים זה היה כביש ארוך עד המטווחים ואני רואה אותו דופק ריצת בראור בקטע כזה ואני אומר לעצמי הוא משוגע מה יש לו ואני בטירונות אני לא מכיר את האנשים וזה זה היה חודש לטירונות ואני אומר מה יש לו הבנאדם הזה פסיכופט מה עובר עליו ואז אני פשוט רואה את כולם רצים אחריו ומתחילים לעזור וזה היה מדהים לראות שהוא מיהר לסיים תפילה רק לעזור לחברה להקים את המטווחים ובאמת עשה הכל מהלב שלו זה היה מדהים לראות (גם בסוכות שפגשנו אותך עושים את הפריסה אז אמרנו לו עמיחי בצוות השני יש סוכה ניידת למה לכם… אז הוא אמר לי אמא אם אני אקח סוכה ניידת חברה ייצטרכו לסחוב את האלונקה שלי. הוא וויתר על הסוכה ניידת כדי שלא תסחבו יותר) לא זה הכי עמיחי שיש (עמיחי לא היה מסוגל לחשוב שבגללו תסחבו יותר) הוא יישן בסוכה שהקימו של הבא"ח היה לו טוב שם והוא היה מבסוט הוא ומעוז (הוא מדבר שהוא היה סייר) אהה נכון

קוראים לי בן בנדירסקי קודם כל אני רוצה לחזק את מה שחזי אמר שהוא אמר שרואים בכם את עמיחי זה מטורף תמיד איך שאני נכנס מתמקם ואז אני מסתכל באיזה מבט מהיר אני תמיד רואה את האחים ואני פתאום רואה את עמיחי ואז שוב מסתכל ואני חושב שזה לא רק חיצונית זה גם פנימי וסיפור שאני אספר שאני דיי בטוח שמעתם אבל היה לנו בארבעה חודשים האחרונים שבוע שנקרא מסכם צפון והוא בסוף לא היה בצפון והוא היה מקוטע לימים אז מה שהיה זה שביום ישנים וכל הלילה עובדים עד היום חוזרים ליחידה ישנים וככה כל יום הינו נוסעים למקום אחר (ממש בתקופה הזו זה היה) משהו כזה ואז היה איזה לילה בעמק האלה והחברה ירדו מהאוטובוס והלכו להתפנות איפה שהוא ואז התחלנו את הלילה כל הלילה מתרגלים עושים תרגילים בונים עמדה נכנסים לעמדה שוהים שם קצת יוצאים עוד טיפה תרגילים בסוף יש איזה מסע קטן ולקראת סוף המסע אנחנו מתקרבים לסוף ופתאום אומרים לנו עליתם על מטען אחד שתיים שלוש נפלתם פצועים ובכלל שעמיחי היה תצפיתן חוד הוא היה מהראשונים והפילו את החברה ראשונים וכשיש פצועים יש דבר שנקרא אבא לפצוע ברגע שאתה תופס מישהו אם אתה לא חובש אתה איתו כל הזמן וככה אתה יודע להעביר את הפרטים שלו הכי טוב, אני הייתי עם עמיחי וצריך לסדר אותם אחד על השני אז הרמתי אותו שמתי אותו איפה שהוא זה היה ממש לפני הזריחה ואז התחיל לטפס דברים כאלה מתרגלים את הארד ואז לאט לאט עולה השמש ובאמצע התרגיל אתה ממש באמצע הוא אומר וואלה יש פה ריח של חרא ואני אומר לו לא לא הכל טוב אין פה כלום תקשיב אני שמתי אותך הכל טוב אין פה כלום וככה התחייבתי לו ואז עלתה השמש וככה אחרי הרבה זמם סוף תרגיל וזה אנחנו מסתכלים ואנחנו רואים שיש שם גוש דיי טרי של החברה שהגיעו לשם בהתחלה ואני הרגשתי כל כך רע כי הבטחתי לו שאין שם כלום ואני בדקתי והסתכלתי והייתי בטוח שהוא יתעצבן עליי כי אשכרה עכשיו כולו בזה ואז הוא התחיל לצחוק איתי וגרם לי להרגיש הכי לא נורא שעשיתי את זה וזהו זה היה מצחיק בטירוף שגם ברגע כזה שהכי קל להתעצבן כי גם אמרתי לו בדקתי אני בטוח בסוף כן היה

לי קוראים סולום ערדה וואלה עמיחי דווקא היו פה הרבה דברים שאמרו שהזכירו לי כמו שמעוז אמר עוברת תקופה וקצת נשכחים דברים אבל כשככה מזכירים לך על הרוח שלו כמו שאמרת שהוא לא רצה להביא את הסוכה הניידת כדי שלא נסחב את הדברים האלה כל הצוות מה שהיה יפה בונינו כל פרשת שבוע הוא היה מעביר לנו משהו הוא לא היה מעביר לנו את האמונה שלו הוא היה מעביר את הרוח של כל אמונה של כל בן אדם פה ואז הוא היה בכל בן אדן נוגע פה לפחות בי לא יודע איך זה בכל השאר ולפני כמה זמן חשבתי על אותם שלושה אנשים שנפלו לנו בצוות וחשבתי איך כל אחד מהם היה מתנהל איתנו פה בשגרה של המלחמה אני דיי הייתי מאמין שונינו לפחות היה זה שמעל את הרוח של הצוות הזה בשגרת מלחמה כי זה שגרה לא קלה להמשיך אותה ואיך זה בא לידי ביטוי פעם אחת ונינו באמצע מסע שאסור לך לדבר אלא להמשיך עד שנגמר המסע הרבה פעמים כל אחד היה נותן דגש לפני המסע אתה תחזיק ככה נחליף חילופים אתה תכנס מהר אתה תרים את האלונקה טיפה יותר גבוהה וכל מני דברים כאלה וונינו פעם אחת באמצע המסע הרים את היד ואמר אני רוצה להגיד משהו זה בא לידי ביטוי שהוא נתן איזה אני לא זוכר את המילים שהוא אמר אבל זה היה מילים שנתנו לך כוח רוח להמשיך את המסע הזה ולא איזה דגש של איך להחזיק את האלונקה אלא איך להאמין בסיום מסע הזה ולהמשיך את המסע (זה היה המסע האחרון?) כן.

אני זוכר מה הוא אמר שיש שני חלקים יש את החלק של מישור עד שמגיעים לעליה והיינו לא משהו כבר בחלק הראשון (זאת הייתה הפעם השניה שעשיתם את זה) ואז הוא עצר אותנו, הוא לא היה איתי באלונקה אז אני לא יודע מה היה אצלם אבל הוא אמר שאם לא נחזק את האחרים ונגיד מילים טובות אז אין לנו סיכוי להצליח במסע הזה אני זוכר אותו במסע הזה בצורה לא נורמאלית רק דוחף מרים וזה חוץ מזה שזה חיזק אותנו הוא ממש הפציץ שמה אמרתי את זה נראה לי פעם שעברה אבל אני לא אשכח את זה (חבר שלי יאיר לואיס סיפר לי שגם הצוות אלונקות שלהם עשו מילים טובות בהקפה של אלונקות ו (הוא הכי דומה לבניה אנשים עוצרים אותו ברחוב בטוחים שהוא קם מקבר) 34:31 זה מה שלפחות לי היה לומר על עמיחי כמה שהוא היה נותן את הרוח ובתקופה הזאת הוא היה נותן הרבה רוח ודחיפה באמת לכל אחד פה ולא נוסאות שיעזרו פה בתקופה והיה גם עולה לי כמה הוא היה נותן מעצמו בכל דבר כל אחד אמר פה כמה הוא היה נותן מעצמו באמת ברמה אמן לתאר כשהוא היה מ"כ בטירונות יחידה הוא היה חוזר גמור מת לא רוצה לתאר איך הוא היה הרבה פעמים מדמם מהאף בגלל כמה שהוא נתן מעצמו והתגלגל פשוט לא עניין אותו שום דבר ובאמת בן אדם שאין לתאר במילים

אני מעיין אני ארצה לספר על איזה סיפור שהיה לי ולעמיחי ביחד אני לא יודע אם אתם יודעים או לא יודעים אבל במסלול זה היה גם נראה לי בתקופה הזאת של ספטמבר התקופה של היחידה של הסוף מסלול תמיד במסלול יש רביעי לבן ואז חמישי כולם עפוצים גמורים מעייפות אז גם אחרי רביעי אחד שהיה לנו בלת"ם אני לא זוכר כבר איזה אז בדר"כ שלחברה יש הפניות משהו רפואי אז שולחים אותם לצריפין תמיד זה ביום חמישי כי זה מין יום מנהלתי כזה שאין בו לוז של התרגילים ושל מה שאנחנו צריכים לעשות אז אני ועמיחי היינו שנינו הלכנו להפניה גמורים מעייפות עולים על א' גם זה היה בחום נראה לי ספטמבר יוצאים וממש בצומת של ג'וליס יש תחנת דלק אמרנו חייבים קפה למה אם לא אנחנו עולים לאוטובוס מתעוררים בחיפה אז שתינו כל אחד קפה עלינו לאוטובוס שנינו נרדמנו התעוררנו כל פעם מתעוררים כזה עפוצים אמרנו נעשה תורנויות אתה ישן אני ער אתה ישן אני ער קיצור הגענו היינו בהפניה הכל טוב וזה אחרי זה אנחנו באים לחזור פתאום נראה לי עדני מתקשר לאחד מאיתנו אומר לנו צריך שתביאו מוצרי שק"מ תמיד בשבתות עושים רשימות של שק"מ ורוצים שמישהו יקנה לכולם בצורה משותפת שיהיה לנו ממתקים וזה לשבת אנחנו כבר בתחנה רואים שעוד שתי דקות האוטובוס מגיע אנחנו מתים לישון ואז עדני מתקשר אליי ואני עושה לונינו מה נגיד לו שעלינו כבר? אז עמיחי עושה לי היה שם סופר אני אומר לו כזה אתה בטוח? קיצור שכנע אותי אני לא היה לי כוח בסוף הלכו הסתובבנו עם שקיות של רמי לוי שנינו גמורים מעייפות עולים לאוטובוס מפוצץ מוצאים איפה לשים את השקיות יש לי גם נראה לי תמונה משם שמצאתי אני אשלח אותה וזהו סתם סיפור מצחיק שהיה לי איתו שעלה לי (ממש זה היה לאחרונה שהוא הלך לקבל את המרשם לכדור) אני חושב שכן יש לי תמונה של זה אני יכול לבדוק את התאריך זה היה ב3 באוגוסט

אני יצחק קורצקי אני הכרתי את עמיחי עוד לפני שהתגייסנו בכלל היה לי סיווג בטחוני וגם לו ונפל שיצאנו על אותו יום בדיוק אני זוכר את המפגש הראשון שלי עם ונינו כולי מגיע לחוץ כזה אז הייתי צעיר מלש"ב כזה שלא מבין אז הגעתי כולי לחוץ כזה מה סיווג וזה פתאום אני רואה שם את עמיחי יושב שם בחדר והוא בא עם חיוך עושה לי מה למה אתה פה אחי? אמרתי לו סתם סיווג של משהו הוא ניסה להתעניין התחיל לדבר איתי אני התקבלתי למגלן וזה עשיתי את הסיווג וזה המיפגש הראשון שלי איתו לא יותר מידי בפעם השניה שראיתי אותו זה שחילקו אותנו לקבוצות אני לא זיהיתי אותו והוא מגיע אליי "אחי" שם עליי את היד מחייך והוא אמר לי אנחנו במגלן אנחנו ביחד ואמרתי לו מטורף אחרי זה הבא שאני זוכר זה בר אור הראשון שהיה לנו זה גם היה בבא"ח אז אני זוכר שממש היה לי חשוב העניין הזה אז ממש אתה יודע כזה אמרתי אני אתחיל בככה וככה בקצב כזה וכזה אני חייב להשיג תוצאה מטורפת זה היה הבר אור הראשון אז מזניקים אותנו ואיך שמזניקים אותנו אני תכננתי לרוץ בקצב כל שהוא ואני זוכר את ונינו פשוט פותח בשיא המהירות דופק ספרינט של החיים אני מסתכל עליו ואז אני אומר תוך כדי הריצה אין סיכוי שהוא פותח ככה זה שלושה קילומטרים אני מגביר, מגביר, מגביר זה היה על תחילת הריצה והוא עקף בהתחלה ואז אני זוכר בסוף הוא שאל אותי איך רצתי כל כך מהר אז אמרתי לו שמע ראיתי אותך פותח כל כך מהר ואמרתי אין סיכוי (הוא התעייף בסוף? מעניין) כן, הוא פתח בריצה מטורפת ואז התעייף כבר עוד משהו שאני זוכר מונינו זזה שהיה ממש קשה לו עם קללות עם גסויות ומילים זה אמרתי לו שמע איך זה שאתה אף פעם לא פולט איזו קללה ואז אני זוכר שכל פעם שהוא היה מפשל או היה יוצא לו משהו פחות טוב הוא היה אומר שיט זה הדבר היחיד ששמעתי אותו אומר הוא היה אומר שיט שאלתי אותו אמה יודע מה זה אומר בכלל והוא אמר לי סתם אני אומר את זה כל פעם שאני מתבאס או משהו כזה. אז זה היה הדבר היחיד שהוא היה מוציא מהפה שלו וזה הפתיע אותי כי כולם פולטים קללות או משהו כזה עוד שיחה שאני זוכר שהייתה לי איתו סתם דיברתם על הקרב מגע וזה הוא אמר לי שהוא קיבל את התפקיד של האחראי קרב מגע אז הוא ממש ישב איתי לשיחה ואמר לי שממש קשה לו עם כל הדבר הזה של האגרסיביות ואז שאלתי אותו מה כל כך קשה לך ואז הוא אמר ברגע שאני יודע שבקרב מגע אני יכול לעשות משהו ואולי זה יפגע בחבר שלי אז קשה לי עם זה אבל הוא אמר לי שברגע בוא יידע שזה עניין של חיים ומוות כי אמרתי לו שלא בתור הערה או משהו אבל שבתור אחראי קרב מגע האגרסיביות מאוד חשובה והוא אמר לי שהוא יודע והוא בוטח בעצמו שזה יהיה עניין של חיים ומוות הוא ישתנה לגמרי עכשיו דיברו פה הרבה על העניין של היום יום שלפעמים אנחנו שוכחים קצת אז לי גם זה קורה ביום יום אבל הרבה פעמים זה לא שאני פשוט ונינו נכנס לחיים שלי בלי שאני שם לב בכלל סתם דוגמא אני מסתובב בירושלים פתאום אני רואה תמונה שלו של אנשים שעושים הפגנה אני רואה תמונה שלו ואני אומר לאמא שלי תעצרי את האוטו שניה מסתכל על התמונה ואז היא מתחלפת ואני אומר ראיתי את ונינו הרגע או סתם שאני נוסע ברת גן עם חברה שלי פתאום אני רואה שלט חוצות עם ונינו בענק ואני לא מבין מה אתה עושה פה או נגיד היינו בהר הרצל עם המכינה שלי לשעבר ואז הם קראו לי הם אמרו שיש שם איזה סיום אמרתי להם אה זה בהר הרצל אז מטורף אמרתי להם ישר שאני מכיר שם את ונינו אז לקחתי את כל הצעירים את המחזור (איזו מכינה?) זאת מכינת מגדלאור אמרתי למנהל של המכינה שאני חייב לקחת אותם וממש עמדנו מסביב לקבר שלו וסיפרתי להם גם לא תכננתי את זה הוא כתב לי בוא אנחנו בהר הרצל ואני ירושלמי אז גם זה בי שאני רוצה זה פשוט מגיע (אתה אומר הוא לא מרפה ממך) לא מרפה (זה קרה שהיינו שבת משפחתית בירושלים בכותל ואז אנחנו עולים ככה במדרגות ערב שבת זה כזה תמיד טיפה יותר קשה פתאום אנחנו רואים אותו מול העיניים בתמונה על הקיר וזה היה כזה מין ד"ש כזה אז הוא מוסר לך גם דשים כזה מידי פעם וואי תודה רבה)

אני איתן הרונסברג אם אני חושב עליו נראה לי יש שני דברים שהכי מזכירים לי אותו דבר ראשון שמהרגע שהכרתי אותו עד הרגע שהפסקתי היו לנו וויכוחים נון סטופ אבל לא ויכוחים של ריבים ויכוחים של הייתי יושב איתו לדוגמא היינו מדברים על אלונקות הייתי אומר לו שמע משגע אותי שאני מרגיש שקבענו משהו הצוות נניח באלונקות חילופים ואנשים לא עושים את זה וכל הויכוח הוא מסביר לי למה הצד שיותר רוחני הוא יותר חשוב מהצד של למה צריך לעשות פיזית את הדבר הזה הוא אמר "צריך להתייחס לתת מילה טובה" "לא צריך לדחוף צריך להשתגע צריך להתחרפן" "לא, צריך לתת מילה טובה צריך להיות רגוע" "לא צריך להשתגע" "צריך לתת מילה טובה" ככה זה כל ככה היינו כל בלת"מ שנגמר היינו מתווכחים נראה לי זה גם היה באחת השיחות צוות פשוט עשר דקות אנחנו טוחנים אחד לשני את המוח זה ככה דבר אחד שאני זוכר ממנו שקופץ הרבה ובעיקר את הדבר הני זה עליו ספציפית מה שייחד אותו הכי הרבה בעיניי חוץ מהרבה דברים זה היה שאני בטוח שכל אחד יכול להזדהות עם זה אבל היה לו מן צרור מפתחות כזה ללב של כל בן אדם שהוא הכיר לדעתי פשוט היה יודע לפי מה שאמרו פה אני שומע את זה הרבה שהוא היה יודע להקשיב היה יודע לפנות את הזמן שהוא יודע איך לחדור לאנשים ללב לחלחל ככה יפה ונראה לי סיפרתי את זה פעם קודמת אבל אני אספר את זה שוב שממש לפני השבת אז היה איזה תורנות מטבח שאני זוכר שהוא הבטיח לי שהייתה איזו שיחת צוות שזה היה כזה להגיד מילה אחת טובה ושיפור אז הוא אמר לי מילה אחת טובה והמשפט לשיפור זה מה שדווקא שינה כולם הסתכלו עליו עקום כזה הוא אמר איזה משהו פילוסופי וכולם הסתכלו עליו עקום לגמרי לא יודעים מה הוא רוצה ואני נפתחו לי העיינים ואמרתי לו ואטדפק איך אתה יודע את זה הוא אמר איזה משהו שזה משפטים שאתה לא מבין שרק מי שמכיר אותך הכרות פנימית עמוקה יודע את הדבר הזה זה תופס אותך באיזה משפט כזה שאתה אומר כזה (עלית עליי) עלית עליי אמרתי לו אתה חייב לשבת איתי ישבתי על איזה שק משהו ואמרתי לו אתה חייב לשבת איתי עכשיו להסביר לי מאיפה זה הגיע ואז בתורנות ככה יצא לנו לשבת לדבר על זה ומשם עם הטכניקות המתוחכמות שלו הוא הצליח ככה לפתוח לי את השכל ולקבל את כל המידע וכל הסיפור חיים שלי על הדרך ומה שיפה שהוא סיפר את שלו ככה וזהו זה אצלי משהו שהוא מאוד קרוב מעמיחי המפתח שלו

47:31

למישהו יש עוד משהו שהוא נזכר תוך כדי הסבב. זה נראה לי לא אנושי בטח ראית מלא הרוגים שאתה מכיר, הייתי מנותק רגשית לא הרגשתי כלום בשלב הזה. אבל זה לא עולה אחר כך? תשמעי אחרי שישבנו ככה כל הצוות אחרי שיצא לך רגע לעכל גם, דרך אגב ישבתי עם הרב וזה דווקא היה קשה כי ישבתי עם הרב והיינו והעברנו לכם את ההודעה בשביל להעביר את ההודעה אתה צריך מישהו שהיה איתו שם שישב ויסביר לו את הסיפור, אני לא זוכר איך זה עובד אבל יש כמה שלבים בצה"ל אז אני הייתי צריך להיות העד ולשבת איתו והוא היה צריך קצת לשמוע את הסיפור אז זה ככה (אבל מה הסיפור? לא היית בסיפור) הייתי בסוף (אהה שראית) לא, גם ידעתי את הסיפור אבל הוא לא שאל על הסיפור עצמו אבל הוא שאל ברגע עם הרופא וזה כי אני בסופו של דבר הייתי עם הרופא שווידאנו אז שם ככה זה פרץ קצת אבל בעיקר זה היה כשקיבלנו את ההודעה לפני שכל הצוות התאחד היינו בסעד ופשוט כל אחד פשוט נקרע התחלנו לבכות כמו ילדות קטנות שם כי היינו במוד של עבודה כל היום ישבנו שם גלסטיאן קרס שמנו לו אינפוזיה נראה לי זה בשפל ישבנו שמה אחרי שהורדנו את הסטרס ופשוט התחלנו לבכות שם כמו ילדות קטנות (אני זוכר שירדתי מהאוטו והייתי כזה יואו אני לא מאמין הייתי בטוח שזה) (אתה היית בסוואנה גם?) לא, לא הוא היה איתנו בטיפולי בנהפ"ל. כן היינו ביחד ואני הייתי בטוח באמת לרגע הראשון רציתי להאמין שהם נרדמו או משהו באמת בחיי זה מה שהיה לי בראש הייתי בשוק בשוק! (כי זה בעצם פעם ראשונה שאתם רואים הרוגים ככה לא? זה לא היה לפני) כן כן (גם בדרך הם ראו. לא אבל הם רק סיימו מסלול חיילים כאילו חברים. מתי הודיעו לכם על גאוטה?) באותו ערב זה מה שאמרתי שהתפרקתי שהודיעו לנו על גואטה ווידו את הכל היו כמה חברה שהגיעו כזה באיחור אנחנו נשארנו איזה השמונה חברה בכפר עזה וגם אמרו לנו שמהרגע שפינו את עדני נותק איתנו הקשר עם החברה שפינו אז על עמיחי לא ידענו בכלל (אתם המשכתם עם דולב בפנים?) כן עם הלחס"נד (החברה שנשארו בכפר עזה לא ידעו כלום?) לא, כלום עד שני בערב ואז (על עדני ידעתם?) לא, בטיפול של עדני מהרגע שהעלנו את עדני על הסאוונה והם יצאו לדרך אז דיי כזה נותק הקשר ואז ראו שהצוות שלנו טיפה כזה הרגע חווה ואז כזה אמרו לנו שעדני בבית חולים והמצב שלו התייצב (מי אמרו?)       אני חושב שזה הדבר הכי טוב שעשו לנו ואז זה הביא לנו כוחות כי אמרנו וואו אם כאילו הוא חטף צרור וראינו את המצב שלו והצליחו להוציא אותו אז אמרנו וואו זה מדהים וזה הביא לנו מלא כוחות ואז המשכנו את הלחימה בצורה הרבה יותר טובה, עדיין היה לנו איזה ספק קטן ואמרנו טוב אין סיבה שהוא ישקר. הגענו חזרה לסעד הגענו השמונה כזה והתחברנו לכל הצוות כי פעם ראשונה שאנחנו באמת ביחד והם אמרו טוב בואו למעגל צריך לספר לכם משהו ואז הבאנו שהם רוצים לספר לנו על עדני, עוד לא שמת לב מה קורה חזרנו כזה עייפים ולא ישנו באמת ואז כזה אנחנו עומדים וסיפרו לנו גם על עמיחי וגואטה, שלושתם במכה, היינו בטוחים שעדני הצילו אותו ועל עמיחי בסאוונה לא ידענו ועל גואטה בכלל לא ידענו, ואני יכול להגיד שלי לקח הרבה זמן עד שהיה איזה רגע שהם יצאו ואני יודע שאני לא היחיד הייתי בשוק מוחלט בהלם טוטאלי בסיטואציה הזאת הייתי ככה ומתי שהודיעו לנו על שלושתם אז (מתי זה היה?) ראשון ביום, וזהו ואז כל אחד בצוות הגיב בצורה שונה לאירוע והיו חבר'ה שהצליחו להראות רגש באותו רגע, היה חברה שלקח להם הרבה הרבה זמן.

רציתי להוסיף מקודם שעמיחי כזה נגעו שהוא כזה היה עדין בקרב מגע וכזה, אני חושב שהייתה אצלו איזה חיה כזאת ביסט מה שנקרא שברגע שפותחים את השריטה אז הייתה יוצאת ממנו אגרסיביות של לוחם וזה היה ניכר בהיה לנו מעגל קרבות במתקן אדם -מעגל קרבות זה שיש אדם אחד באמצע וכל פעם מכניסים מישהו ומוציאים את הבן אדם הזה ומכניסים לו מישהו אחר ואותו אדם תמיד נשאר קבוע- כאילו בראשון ובשני אתה טיפה מחזיר פייט, ברביעי חמישי אתה כבר ילד כאפות. ואז אני זוכר שעמיחי היה נלחם כזה עד הסוף והוא לא היה באיזה חוג אגרוף אני משער אז פשוט כשאין כוחות הוא ממשיך לתת מוציא את החיה שבו פוצח את השריטה ורציתי שתדעו שגם היה בו צד מאוד מאוד כזה שכשהוא היה רוצה הוא היה יודע לפתוח את הדבר הזה

אני גם רוצה להוסיף על הנושא הזה שבאמת עם כל הרוחניות והשקט הענוה וכל התכונות שהיו בו זה דיי ברור לנו למי שחווה איתו את המסלול אבל אני לא יודע אם זה ברור לכם שהצד הזה שהוא מדבר עליו זה צד שהיה בו מאוד נוכח ובא לידי ביטוי במצבים מסוימים מצבי קושי עייפות ששם אתה נמדד לא כשקל לך בבלת"מים אני נגיד בגלל שאנחנו אני ועמיחי בערך באותו גובהה אז תמיד באלונקות זה לפי גבהים אז תמיד הוא היה איתי באלונקה לאורך כל המסלול ושם אני ראיתי את זה בצורה הכי חזקה גם במילים הטובות וגם כשאתה צריך לרוץ לדחוף להשתגע על אלונקה וגם זכור לי עוד איזה בלת"מ אחד ואז עמיחי עלה על איזו שיטה של כזה עשר שניות ריצה אחרי זה הליכה מהירה ואז חילוף כזה שיטה טובה כזאת שעלינו עליה וטסנו עם האלונקה אני זוכרת פתחנו את עצמינו הרגשנו טוב וסיימנו ראשונים וגם תכונה מאוד חזקה שהייתה אצלו ברגים שצריך אגרסיביות שצריך לוחמנות הוא היה מהחזקים בצוות

(מי לחם איתו לפני שעדני נפצע?) קססו (קססו וזהו? מי עוד היה?) אני ובכר היינו לפניו עם עדני וסלי ואז (מי זה סלי?)  אני, סולומון (ככה הלכתם בזוגות?)  וויס היה איתי (הוא אמר לנו על המחבל הזה שעמד שם עם הכובע של נייק) עמד, לא עמד נפל (אז אתם גם ראיתם ואז הוא אמר לו שבחזור הוא ייקח את הכובע לאחים שלו)  היה מצחיק צחקנו על זה היינו אחד ליד השני והיה על זה מלחמה (אבל היה איזה שהוא שלב שהיה פחד?) לא כולם היה מאוד מאוד קשה להבין את הסיטואציה לא חשבנו על זה שאנחנו אפילו בלי מיגון (ושרצתם מול האש אבל ירו עליכם מלא מהתעלה) זה היה מפחיד הרגשת כזה מאוד לפחות אני אני אגיד עליי אני בטוח שכל אחד משהו אחר שאתה לא קולט את זה נראה לי עד ה.. אתה מרגיש כזה כמו במסלול יורים עליך ואז אתה מאחורי זיג (והזיג שאתה עושה במסלול אתה מחכה לפקודה של מי שמעליך) אתה רואה את הזה שלפניך רץ ואתה רואה כזה שביל של יריות אחריו אז אתה יודע שזה התור שלך אז אתה פשוט רץ אין אתה לא חושב מה יקרה (איך אתם מסבירים את זה שעמיחי.. היו כמה כמה שהלכו עם עדני אבל הבנתי שהוא היה רוח להביא את הסוואנה ולקח את התפקיד, הוא היה קשור לעדני? אני שואל למה עמיחי לא נשאר?) אז מה שאני רוצה להגיד גם זה בעיקרון מה שהיה זה שהיינו שם שתי כיתות היינו כיתה א' וכיתה ב' ובעיקרון כיתה ב' הייתה צריכה להיות על הפינוי ועמיחי בכיתה א' ולעמיחי כנראה היה ממש, ממש כנראה חשוב וקושי לעזוב את עדני ברגע הזה שהוא התחיל לטפל בו חזק ומה שנקרא אבא לפצוע והוא לא עזב אותו אז (נכון היה עדני נפצע ואז הוא נכנס פנימה אחריו?) בגלל שהיה צריך להעלות את האלונקה אז הוא נכנס לפני האלונקה ועזר למשוך אותה פניה ואז הוא כבר נשאר בתוך הסוואנה (אז הוא מאוד אהב את עילאי) אז הוא גם היחיד מכיתה א' שהיה בטיפול בסוואנה (כל כיתה א' נשארו בכפר עזה?) כל כיתה א' כן (עוד מישהו שמע מה שקססה אמר? שהוא עצר והסתובב ואמר תזכרו בשביל מי אנחנו פה) עדני אמר את זה בהתחלה (עדני אמר את זה? לא עמיח?) לא, הוא אמר את זה גם בג'יפ אבל קססה אמר אבל יכול להיות שהוא אמר את זה אחד על אחד (אז מה עדני אמר?) עדני אמר את זה קססה וונינו היה להם (קססה סיפר לנו אבל עדני בג'יפ עוד הבנתי…) ביציאה כזה כן הוא הסתכל אמר לנו סתכלו ימינה ל אשקלון הסתכלנו לא ראנו את אשקלון ראינו כזה גלי עשן והוא אמר תזכרו למענם אנחנו עושים את זה ובמהלך הנסיעה היה שקט כזה ש… אנחנו ברגע ששמענו על עדני הייתה שמועה שהוא נפל ביום ראשון בצהריים כזה אז הייתה לחוצה כבר מהבוקר שההורים שלכם אמרו שיצרתם איתם קשר ועמיחי לא יצר איתנו קשר אז אמרו לנו אולי הוא בסעד אולי הוא פה, הוא בסדר אז ברגע שאני שמעתי שעדני נפצע ואז אמרו שעדני נהרג אז התחלתי לפחד אמרתי אני מאמין שאיפה שעדני נמצא עמיחי גם נמצא (אבל על עדני הודיעו אחרון לא?) לנו אמרו כבר ביום ראשון בערב התקשרנו אליו לטלפון ומישהו מהבסיס ענה לנו והעביר לעוד מישהו וככה היה… לא שאנחנו חושבים שזאת הסיבה וזה גם לא היה עוזר במקרה של עמיחי אבל נגיד מה היה הסיפור באמת עם האפוד קרמי או שפשוט לא היה לכם זמן כאילו רצתם פשוט (במסלול אהה..) כן במסלול אין לכם אפודים (ולא היה.. עכשיו יש אחרי מה שקרה וההחלטה הייתה פשוט או לקפוץ או לחכות וההחלטה לא שכל אחד החליט לעצמו אבל ההחלטה הייתה שקופצים) ברור לא היה חיילים אבל לא היה את הסיפור הזה גם מישהו אמר שלא נתנו לכם אפודים (לא זאת הייתה שמוע, עשו על זה תחקיר) לא לנו זה לא, אנחנו מאמינים שהכל משמיים אז אנחנו גם עכשיו עוד יותר שאתם אומרים שהוא היה בב' והיה ככה כדור אחד אחד בכל הסוואנה וכשהיה מטורף הירי שם ושהוא נבחר אז סגרתם לי פינה סתם עניין אותי למה לא שרציתי להאשים מישהו אבל למה לא טיפלו בו ומאז לא אם למה לא טיפלו בו אלא אם היה סיכוי אם היה אפשר לטפל בו וזה הוא אמר שברגע שיש מדדים וזה (ניסינו אני מניח, אני קיבלתי אותו אחרון אבל עשו עליו אתה הסכמה הראשונה שהוריד אותו ואני קיבלתי אותו אחרי הפשטה ואז אני התחלתי סכמה בעצמי ניסיתי לבדוק הכרה הגעתי למדדים וידעתי מההתחלה כי ראיתי איך שהבן אדם נראה אבל חלק מהסכמה זה אז עשיתי את זה ואז אני לא יכול לקבוע אז עברנו לרופא וזה לא שלא טיפלו בו אני בטוח שטיפלו כמה פעמים) הבנתי

אני רוצה לספר שהורדנו אותם מהסוואנה אז היה קודם את עדני ואז חזי ואיתמר היו על ונינו ואני נשארתי עם עדני הגיע עוד איזה לוחם ואז השכבנו אותו על הרצפה אז אני ועוד איזה לוחם ישבנו איתו ואז צרחתי תוך כדי שמטפלים בונינו שיגיעו גם לעדני שהרופא יגיע לעדני אז אחרי שהוא בדק את ונינו אז הוא הגיע לעדני, הוא הגיע לעדני ואז אני צורח לרופא שמה איתם ואז הוא הסתכל עליי אני זוכר את המבט שלו בעיניים הם היו לו דמעות בתוך העיניים ואז הוא אמר הם איקסים (על עדני ועל עמיחי?) כן, הוא טיפל אבל קודם בונינו בדק אותו לא טיפל בדק אותו ואז בא לעדני לשניהם וזה מה שהיה

אנחנו רוצים להגיד לכם תודה תדעו שלעמיח כל השירות הוא היה מבסוט הרבה פעמים התעללו בכם חלילה לומר התעללו אבל הוא היה מספר על טירונות יחידה בבוץ וכל מיני דברים והוא היה חוזר הביתה גם כשהוא היה גמור לא יכל לדבר מרוב שהוא גמור הוא תמיד היה שמח ואני בטוחה שזה גם הרבה הרבה בזכות כל אחד ממכם כי הוא היה עדין והוא היה רגיש והוא תמיד אמר לי אמא החברה במגלן יש להם לב הוא ממש הרגיש את הלב שלכם וזה מאוד מאוד זה נתן לו באמת לצמוח ככה ובאמת אף פעם הוא לא קיטר או אף פעם הוא לא אמר נמאס לי או נשבר חוץ מפעם אחת שזה היה באמת הקרב מגע האין סופי הזה שהוא התקשר אליי ואמר לי אמא אני עוזב את היחידה אני גמרתי עם היחידה לא מעניין אותי מגלן והתקשר בכוה, בוכה, כבוה ואמרתי לו זה היה איזה עשר דקות לפני שבת שהיה מותר לו לדבר אז אמרתי לו עמיח לפני שאתה בוחר לעזוב את היחידה רק בבקשה תלך לעדני ותדבר איתו ואז כל השבת אני עם כאבי בטן ומה יהיה ומה עדני אמר וזה ובמוצאי שבת תמיד היו ארבע דקות לדתיים זהו אז אני ליד הטלפון כי אם הפסדתי את הארבע דקות האלה עד יום שישי אין לי מה לדבר ואז אני עונה ככה לטלפון ואומרת נוו עמיח דיברת עם עדני? הוא אומר לי כן אז אמרתי נוו ומה הוא אמר? שמעכשיו אני אחראי על הקרב מגע אמרתי זה שאלתי ומה תעשה הוא אמר לי שישימו איתי עוד מישהו. נכון? שמו איתו עוד מישהו? (כן דודי) כן והוא אמר ישימו איתי עוד מישהו וזה ואז אמרתי לו עמיח תהיה בענווה אם הקדוש ברוך הוא מגלגל אותך כנראה תריך אבל אני ממש זוכרת שזה היה המשבר היחיד שלו כל השאר הוא צלח בטוב

רק אני אוסף לא על הקרב מגע סתם על הכמה דקות לפני שבת תמיד היינו מקבלים שעה וחצי נוהל שבת לפני זה ולדתיים זה תמיד היה שעה וחצי של מרתון שיחות טלפון אז אני זוכר שדוד המש"ק דת תמיד ביקש שאני אשים נרות שבת ומיחם ובסוף זה לכל היחידה נרות שבת וזה אם אני לא אשים אז אף אחד לא ישים את זה אני תמיד הייתי במרתונים אף פעם לא הייתי עושה את זה ותמיד הייתי אומר טוב עמיח תעשה את זה אתה ובאיזה שהוא שלב הוא כבר עשה את זה קבוע אז בפועל היה יותר מארבע דקות הוא פשוט עשה עוד משימות גם באמת זה היה קצת זמן היינו צריכים לרוץ בזמן הזה והיינו עצבניים קיצור זה אומר שגם בזמן הזה הוא הצליח אני אף פעם לא הצלחתי לא הספקתי את זה והוא תמיד היה מכין תמיד את הנרות ליחידה את כל המיחם מרתיח אותו

אני רק רוצה להגיד אין לי סיפורים לשתף אבל באמת להגיד לכם המון תודה שיזמתם את המעגל הזה היה אני לא ספרתי אבל מעל חצי מהסיפורים פה היו סיפורים שכל אחד סיפר איפה עמיחי נתן לו כוח במהלך המסלול שבאמת צריך את זה ואנחנו עכשיו גם בתקופה שאנחנו צריכים את זה ואני מרגיש לפחות שהמעגל הזה פה השיח הזה נתן לנו כוחות שאפשר לשחרר את האוטובוס אנחנו נלך ברגל לבסיס (תשמרו לכם את הכוחות לשם) אז באמת באמת תודה (תדע לך שבאמת אנחנו באופן אישי מאוד מרגישים שקודם כל עמיחי באמת הייתה לי התלבטות הוא רצה ללכת ליחידה מובחרת כי היה לו חשוב אבל אחד הדברים שהוא דיבר תמיד עם רחלי זה שביחידה כמו שלכם זה באמת חברה מאוד איכותיים שידעו גם לקבל את היחוד שלו ולא תהיה ציניות עמיחי מאוד שנא ציניות ואני אומר שבאמת הסביבה שנתתם לו בסוף אמרתי חשבתי שבשנתיים האחרונות כמעט לא ראינו אותו בפועל לא ראינו אותו אפילו בחופשה משפחתית כשחזרנו מאיזו חופשה משפחתית והכל הוא כמעט לא היה איתנו בכלל ואתם בעצם הרבה יותר הייתם איתו מאשר אנחנו מפגש איתכם זה קצת המפגש איתו וזה באמת ממש מחזק אותנו כל כך ואם אתם תזכרו בעוד דברים אז תשלחו אנחנו ממש נשמח מאוד לקבל את זה אפשר לכתוב בקבוצה של הזיכרונות אפשר לשלוח לנו ואנחנו נכתוב אפשר שלא נפרסם ורק תכתבו לנו זה גם בסדר אבל כן זה ממש חלק ממה שנותן לנו כוח זה באמת להפיץ את האור שלו ושעוד אנשים ילמדו ממנו ילמדו עליו אני לא יודע אם אתם יודעים רובכם לא בחברה של עמיחי בערוגות של עמיחי גדל אבל זאת דמות שמשפיעה בהמון תנועות נוער ובתיכונים וישיבות ואלפנות והמון המון דברים קורים סביב עמיחי שזה באמת מדהים וזה הרבה בזכות הדברים שאתם דברתם בזכות מה שקרה איתכם אז תודה לכם

ממש מוזמנים לבוא לבקר לשלוח הודעות יש לכם את המספר של אמא שלי אכלנו היום ככה וככה עלה לי הסיפור הזה והזה התמונה הזאת והזאת אני פה בגולן תקפצו חמש דקות תגידו שלום אצלנו זה מאוד משמעותי אני מרגיש שזה עושה מאוד מאוד טוב כל סיפור הכי קטן חמש דקות פה חמש דקות שם תעבירו את זה אפילו לשאר החברה ממש להמשיך איתנו לעבור את המסע

ובעז"ה ב25.9 זה ה12 חודש אנחנו גם נעלה לקבר וגם נעשה אזכרה אז אם תוכלו להיות שותפים אנחנו נשמח ואולי בהמשך נלך בניה למצפה איתם ביחד אחרי שהם יצאו (יש לכם עוד שנה, 11 חודש לא שנה) המפקד אולי יצא איזה מצפה ביחד להרים זה יהיה דבר מדהים אנחנו עובדים מאוד על תל בזק כאן מקווה מאוד שנקבל אישור ועוד איזה מצפה בהרי ירושלים ליד בית מאיר

צריך למצוא את השם לשלושתם איך שהוא יש את הסמל. (זה הסמל?) כן זה הפיצ' שהוצאנו פשוט (עילאי עדני עמיחי ונינו עמית גואטה, ואו איזה חזק איזה מרגש. לקחתי לי אחד חירות אתם בעצם הצוות שנהר לו הכי הרבה אז זה אומר שמספיק וכולכם חייבים לסיים בריאים ושלמים את המלחמה ואני גם כל הזמן רואים ושומעים מגלן היו בפה מגלן היו שם ואני אומר לעצמי כמה עמיחי היה רוצה להיות שם יא אללה אתם עושים את העבודה בשבילו אז. בשביל כולנו בשביל כל עם ישראל

במילה קצרה אני אגיד משהו שלא מזמן התחדש לי אז בדיוק היינו באיזה מעיין היינו בנופש אז היינו במעיין ליד צפת מעיין שממש סמוך לקבר של צדיק שנפטר לפני 400 שנה וקראו לו רבי משה בן בכיר הוא כתב את מודה אני נכון מה שאמרת על הפתק שהוא כתב יד מיטה של מישהו. זה המודה אני זה המילים שכל בוקר כל מי שקם עם מילים של הודיה אתה קם בבוקר ומה המילים הראשונות, אז יש מילים "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך" אז אותו צדיק הוא תיקן את המילים האלה אז עכשיו ראיתי חידוש מאוד יפה שמתקשר לי גם לעמיחי אתם מכירים בתפילת 18 אנחנו קראנו לו עמיחי זאת מילה אחת, עמיחי. אבל זה גם שתי מילים עמי, עם ישראל, חי מה זה עם ישראל שחי אז חי זה גם קשור ל18 מה זה תפילת 18? זאת תפילה שכל יהודי בעצם מתפלל שלוש פעמים ביום על כל הדברים הגדולים שאנחנו רוצים שיקרו אנחנו רוצים שירושלים תבנה שעמ'י יתקבץ לארץ ישראל שהגאולה תבוא המון, המון דברים גדולים אז רבי משה בן בכיר אומר דבר מאוד מעניין יש שם ברכה אחת ברכת גאולה ראה בעונינו ריבה ריבנו ברכת הגאולה ברכה אחרי זה זאת ברכת הרפואה אז רבי משה בן בכיר שואל למה הרפואה באה אחרי הגאולה למה זה הסדר אז הוא אומר דבר מאוד מעניין וחשוב הוא אומר מי שהא בגלות הוא לא מרגיש את הכאבים שלו מי שהוא בגלות הוא עסוק בלשרוד את החיים הוא בשרידות הוא עוסק במלחמה על הרגע במלחמה שלשרוד את היום ולהגיע על יום המחר מי שהוא שורד הוא לא חש את כל החיים שלו הוא לא מרגיש את כל החיים שלו רק מי שהוא נגאל רק מי שהוא מגיע אל החופש אל החיים פתאום הוא מתחיל להרגיש כאבים פתאום הוא מתחיל להרגיש את החולי שלו הוא מתחיל להרגיש וואלה כואב לי פה כואב לי שם ברגע שהוא שרד הוא לא הרגיש את כל הכאבים הקטנים אבל כשהוא יצא מהשרידות והוא חי את החיים שלו אז פתאום הוא יכול להתחיל להרגיש כאבים אז הוא אומר קודם כל עם ישראל נגאל תפילה אחת ברכת גאולה עם ישראל נגאל מגיע לארץ ישראל אחרי שעם ישראל מגיע לארץ ישראל אז יש עוד תפילה הרפואה שמה התפילה הזאת אומרת? פתאום כשמגיעים לארץ ישראל המון כאבים קורים המון ברורים זה הברורים שאנחנו עוברים היום המון ברורים מתעוררים המון מתחושת החיים שלנו שעד עכשיו בגלות ומחוץ לארץ לא הצלחנו להרגיש את זה כמות הפוגרומים השואה והאינקובציה אז היינו עסוקים בשרידות מגיעים לעם ישראל פתאום כל תחושת החיים שלנו חוזרת אני ממש מרגיש על עמיחי שהוא היה במפגשים שלי איתו גם גן זה נראה לי קצת כמו מה שסיפרתם זה היה אדם שחי הרבה פעמים אנחנו תופסים את החיים על פני השטח את הרובד החיצוני של החיים וזה באמת מעניין לראות את כל הסיפורים שלכם שזה סיפורים בעצם שאתתה מרגיש אדם שיש לו לב אתה מרגיש אדם שהוא פוגש את הרובד הנסתר של החיים שהוא מסוגל לגעת בנפשות ברובד הכי עמוק שלהם ולהבין שהוא מדבר הוא מדבר מהלב שלו מהמקום הכי עמוק ובן אדם שלא חי את הרובד החיצוני וההישרדותי של החיים אלא יש לו איזה חופש פנימי שמאפשר לו לחייך במסעות ומאפשר לו להיות ראש מעל המים ולצחוק מדברים קשים ודברים שהם לא נעימים וכל הדברים האלה הם בשבילי דוגמא לאדם שחי חיים ברובד הרבה יותר נסתר, נסתר אני מתכוון עמוק רחב חופשי שמסוגל לראות נכון ביציאת מצרים נכון עשרת המכות אז יש מכה שקוראים לה חושך אז כתוב שם שלא ראו איש את אחיו היה חושך כל כך קשה חושך שלא היה למעלה בשמים אלא חושך שאתה יכול למשש אותו ברמה שלא ראו איש את אחיו אז אומרים מה זה חושך שלא יכלו לראות אחד את השני אבל אור זה שאדם רואה את החבר שלו אז נראה לי שעמיחי היה אישיות של אור אישיות שהייתה לו המון העמקה המון חציבה פנימית הרגשה של החיים גם שבתוכו וגם ממילא כל מי שסובב אותו ברמה שהוא יודע להרגיש מה הוא מרגיש ומה זה לשלוח לו הודעה ולמקום הנכון בזמן הנכון זהו אז שנזכה באמת כולנו פה בתהליך גדול של גאולה עם כל הכאבים שלה אבל אנחנו בתהליך של צמיחה בתהליך של העם הולך וחי וכשהעם הולך וחי נולדות גם נפשות שהן הולכות וחיות הולכות ומרגישות את הרבדים היותר פנימיים של המציאות כולנו כאלה כל אחד ואחד מאיתנו כזה אז שנזכה ככה ללמוד מעמיחי את החיות הזאת את היכולת להעמיק להסתכל החוצה להיות באור כדי לראות את כל המציאות שמסביבנו ברובד האמיתי שלה