לראות שנושמים טוב
ואז מתקדמים לעמוקים
כמה דברים שחשבתי עליהם שעלו ראשון לזכרון האחרון בתקופה האחרונה-
ההודעה האחרונה של ונינו לטלפון שלי- אתה רוצה שאני אחליף אותך בשמירה? זה קלאסי ונינו.
אני השמירה שלי נפלה על זמן ביקור חילונים יש מצב שזה פגע לו בזמן תפילה במשואות יצחק אבל הוא שם אותי לפניו. זה כזה ההודעה האחרונה שלי ממנו וזה הכי ברור מאליו . שיתן אל עצמו את הפחות טוב כדי שלאחרים יהיה טוב.
זה דבר ראשון. דבר שני, אני ההפך הגמור מונינו בקטע של התחרות אני אם אני מפסיד אני מתחיל להשתגע, לבכות אני את לי את זה בלהפסיד רק אומרים לי תחרות זהו, אני חייב לנצח ואם אני מפסיד אז זהו חרב עלי עולמי.
פעם אחת הייתה תחרות והצוות שלנו הפסיד פתאום אני רואה את ונינו מחייך, אומר כל הכבוד. מסתכל עליו ואומר לו איך אתה יכול? הרגע הפסדנו. ומאז הבנתי שזה מטורף והוא קרן אור גם ברגעים שאני מאבד את זה הוא נתן איזה קרן אור לצוות וגם ידע להגיד לצד השני מילה טובה שזה בכלל לא הייתי יכול להתקרב אליהם זה קלאסי ונינו שדווקא ברגע שהרבה מתעצבנים הוא דווקא זה שיכניס נקודת אור.
וזה פרק שחשוב להוסיף על הלוחם שבו שהוא היה לוחם מדהים. אני רוצה להעלות את זה שלפני מסדרי ציוד ביום חמישי יש איזה מפקד ציוד למפק"צ להראות לו שלפני שיוצאים הביתה או שנשארים שבת להראות שלכ הציוד עומד אחרי השבוע עוברים על כל הציוד , בודקים את השפצורים שכל מה שצריך מדוקדק. והיה לי איזה שעתיים שלוש במקרה הכי גרוע לעבוד על זה במקרים הטובים הרבה יותר ונינו תמיד היה אומר למה צריך כ"כ הרבה זמן? לוחם טוב אומרים לו רבע שעה המסדר עומד המסדר שלו עומד תוך רבע שעה לא צריך איזה שיגידו לו יש לך מסדר עוד איזה שעתיים הוא כל הזמן בודק את הציוד שלו וזה נכון ואצל ונינו באמת כשהיו אומרים לנו שעתיים לעבוד על הציוד רבע שעה פורש שלושתרבע שעה עוזר לאחרים אז זה באמת הוא כי כשהיה לו זמן פנוי הוא היה דואג לדברים האלה ולא מעסק בדברים אחרים.
אני לא יודע איפה להתחיל. ונינו אפשר להגיד עליו כאילו הוא הבן אדם הכי טוב שהכרתי. מאה אחוז כוונות טובות ותמיד רצה לעזור לי או לכולם. הרבה תכונות יש בו. את התכונות זה שהוא אף פעם לא היה לו שום אגו בשום צורה. פעם הוא היה מ"כ שלי מ"כ ב' ולקרב שהוא יצא תצפיתן והוא רצה להיות קצינים וזה פחות התאים לו כי הוא רצה כזה את תפקיד הפיקוד. ואז הוא הגיע לתצפיתן חוד ואני לפני חצי שנה נכנסתי גם לחוליה שלו הייתי סוג של מפקד וליה של החוליה שלו צוות ברזל של ונינו והוא בחיים לא, אם אמרתי לו משהו, הוא בחיים לא הביא לי להרגיש כאילו אני מעליו כל דבר שזה קשור למקצוע בכללי להכיר את הבפנים בין אם בפתיחת שטח שהכי סמכנו עליו בעולם הוא היה תצפיתן חוד, תצפיתן כתף באמת בכל דבר בלחימה הוא היה הכי מקצוען שיש. כל היום איתו והולכים בשני תורים ומדברים על החיים ופתח איתי על הכל ומלא התייעצויות איתו.
הוא גם היה ממש קרוב אלי. תמיד שולח לי הודעות איך הלך השבוע בסוף שבוע שבוע טוב ולשאול מה שלומי וגם שאחרי זה קצת בסוף מסלול אמרתי מי בא איתי לעשות טיול מסלול רציתי לעשות מי המיליון והוא היחיד שקפץ ובא לעשות איתי את זה כן רצה. תמיד הוא קרא לי ולסלי לעשות פה בקצרין טרקטורונים איתו בין אם זה שהיה בנינו הרבה סתלבט שהוא היה מתבלבל ביני לבין סלי אז זה שמעתי שהוא סיפר לכם. הייתה איזה שיחה ומהשיה הזו סיכמנו שהוא מתבלבל בנינו והוא היה חייב פחית וזה יצא די הרבה בלילה. מלא תרגילים במלה שהיינו מתגלגלים מצחוק. הייתי ממש קרוב לונינו אין לי יותר מידי מה עוד להגיד שאנשים לא אמרו הבן אדם באמת טוב וקושר אלי מאוד.
האמת שקשה לי לדבר אבל אני אנסה. ונינו היה חבר מאוד טוב שלי גם כי הוא היה איתי 4 חודשם בחדר וגם בניוד שאני הייתי ודש והוא חודשיים ויצא לי להכיר אותו בניוד. יצאתי לקורס חובשים אז פחות הייתי מחובר לחברה הדתיים. והיה לי תקופה יחסית קשה בניוד, לא אהבתי את ההתנהלות שם וכל פעם התייעצתי איתו מה לעשות וידעתי שהמילה שלו היא המילה הכי טובה שאני יכול לשמוע באותו רגע.
ואז אמרתי לו שאני רוצה לעזוב והוא אמר לו אין מצב תשאר אבל תברר מה שיעשה לך טוב. ואז הלטתי לעזוב באמת ושאלתי אותו כל שבוע איך הוא ואיך הולך לו ואז אני זוכר איזה בלתם שהיה לנווהוא הגיע לצוות בערב ואז ישר בא אלי ושאל אותו איך אתה ואיך היה ואיך לחזור לצוות. הוא רצה תמיד להיות מצוין במה שהוא עושה. אמרתי לו שיהיה לך מאוד קל להגיע לצוות כי אתה מי שאתה זה הכי טוב ופשוט יהיה לך קל להשתלב כי זה מי שאתה.
בארבע חודשים האחרונים שהייתי איתו בחדר נורא שמתי שהוא איתי ואז יצא לי גם לחוות, היה את כל הבלאגן בתל אביב ואז נכנסתי לחדר ראיתי אותו לבד בוכה (האמא: מה הוא ממש בכה?) כן. והגעתי לו והרגעתי איתו ואמרתי לו שהכל בסדר וזה היה מדהים לראות איך (האמא: רגע זה היה במוצאי יום כיפור?) לא יום אחרי נראלי או יום שישי לא סגור על היום. וזה היה מדהים לראות איך אכפת לו מעם ישראל שיש את כל הבלאגן. באמת חשוב לו הכל. באמת הוא בן אדם מוערך מאוד בשבילי.
יש לי כמה סיפורים עליו אבל אחד שבאמת זכור לי גם הוא קרה לאחרונה וזה גם זה העביר לי כזה יותר על הבן אדם וזה באמת היה בערב יום כיפור. שבוע לפני כן היה לי איזה שהיא דילמה עם עצמי רציתי דבר משהו על משהו עם עדני לגבי הפציעה שלי שזה לא עושה לי טוב ושזה ממש מפריע לא ידעתי איך לגשת לעדני לדבר איתו כי זה גם מסלול ואתה לא רוצה להתבכיין ולא רוצה לצאת ילד כאפות. וגם דברתי עם אפיק והוא אמר לי שהו אל רוצה לדבר איתי כי יש איזה איסור לא לדבר מתפילות והוא עושה לי פנטומימה לך דבר עם ונינו, לא יודע מה יש לך אבל סבבה, הלכתי לונינו באמת. הוא קרא שם איזה ספר ואמרתי לו הסברתי לו את הסיטואציה ושאלתי אותו מה הוא ושב על זה .
והאמת הוא דיבר איתי והסביר לי מה הנקודת מבט שלו על דברים כאלה ואיך להגיד את זה באיזה נוסח באיזה צורה. ממש היה לו אכפת מה אני מרגיש בקטע של באמת רצה לעזור לי בכל דרך אפשרי כאילו הוא איזה פיזיוטרפיסט שלי.
אחרי יום כיפור אמרתי לו כן אני יגיד לו ובסוף לקח לי איזה יום יומיים להתחבט עם עצמי להגיד לו לא להגיד לו וונינו היה חופר לי על בסיס יום יומיומי אמרת לו מה הוא אמר לך ואז ארי שאמרתי לעדני ועדני כן קיבל את זה בסוף ואמר לי אין בעיה אנחנו נטפל בזה באתי לונינו כמו ילד קטן ואמרתי לו כן כן ואז הוא ממש התרגש בשבילי ואמר לי איזה יופה ושם הבנתי עד כמה אני באני העצמי שלי כמה אני לא מבין כלום מהחיים לידו הוא לימד אותי נקודות מבט על החיים שעד אז הייתה לי ראיה צרה וקצת ילדותית וההוא ממש פתח לי את העינים זה אחד הדברים שאני הכי זוכר ממנו.
אני גם נזכר עכשיו במה שדורון אמר שראינו אותו זוכר מהניוד עומד מחכה לו עמיחי היה חבר אמת. עמיחי הראה את האפיק האמיתי. תמיד היה אוזן קשבת. תמיד נגע בנקודות הנכונות כדי להרים את הבן אדם. הבדיות קרש בלילה הן אלה שהרימו את כולם. כל הדר היה נתמך רק עליו. כשהכרתי אותו בטירונות לא הכרתי אותו אבל סיימנו את הגיבוש ואז פתאום אני יושב ואני רואה מישהו שנכנס עם מעטפה ואז אתה מקנא כי מישהו התקבל לאנשהו מהגיבוש. ואז ראיתי אותו ואמרתי יאללה וראיתי אותו בדיונות רץ ועושה וראיתי ראיתי את החיה ואז פתאום אני קולט אותו איתי בצוות ולא הבנתי מה הוא עושה פה לא הרגיש לי שאני ברמה שלו ואז אני אומר לו מה השם שלך והוא אומר עמיחי ונינו ואז אני אומר לו ואנונו ואז הוא אומר לי עזוב לא נדבר על זה.
ואז כל הזמן היינו שרים פיוטים ביחד ובכללי. באותו יום חמישי אני התחלתי את המסע ובאמצע המסע קיבלתי זעזוע מוח באמת לא הייתי מפוקס אבדתי הכרה פינו אותי לבית חולים. יום שישי הוא מתקשר אלי אני חוזר מסבתא שואל אותי מה איתך אי איך אתה מרגיש וואלה מתגעגעים אליך מקווה שאתה מרגיש טוב תתקשר אליך.
כשהוא היה בניוד כל יום שישי היינו מרימים טלפון אחד לשני והיינו מדברים.
אני הכרתי את ונינו לפני השירות היה לנו שאלון סיווג ביחד אני זוכר שפעם ראשונה שראיתי אותו הוא שאל אותי מה למה אתה פה ואז הייתי כזה טמבל. לא רציתי להגיד לו אז אמרתי לו סתם שאלתי אותו גם מה הוא עושה פה הוא אמר שיש לו שאלון סיווג למגלן אני לא אמרתי לו. דברנו שם ולא אמרתי לו שאני גם התקבלתי למגלן אבל בפנים שמחתי שי סיכוי שהבחור הזה יהיה איתי בצוות.
אני באמת חושב שונינו הוא סוג של צדיק נסתר שהיה איתנו בצוות. כל דבר שונינו עשה זה היה טוב. כולו טוב, באמת. כל מה שהו אמאר כל מה שהוא עשה הוא כיווןן לזה שהוא לא יפגע או בטעות. באמת זה היה חשוב לו.
ונינו תמיד ידע לתת את המילה הנכונה, את העצה. אני זוכר שבהתחלה היה לי קשה לדבר על דברים שקשים לי הוא היה גם מכ ב ואחרי שאני קיבלתי את התפקיד שלי היה לי גם קשה והוא הגיע ואמר לי שהוא מבין שזה קשה ונתן לי עצות. והקשיב. גם בעניין הדת הייתי בשלב שקשה לי כאילו כן שמרתי על הדברים הבסיסים שבת וכאלה אבל כל השאר היו דברים שקשים לי וזה היה חשוב לו שאני אצליח גם אם לא הייתי מתעורר לתפילות בשבת ישר ארי שרית הוא היה תמיד מגיע ומנסה ואומר לי יצחק יש תפילה. כל פעם למרות שכבר היה מובן שאני כנראה לא אקום אבל הוא היה מגיע ומנסה. גם לפני שבועות הוא אמר לי שהוא רוצה שאני אלבש כיפה, שיש לו כיפה בבית. אמרתי לו שלא צריך שם אני ארצה אני אלבש וממש זה היה חשוב לו וממש לפני שיצאנו הביתה הוא קורא לי קורץ לי בוא רגע. נכנס איתי לחדר והוא הוציא שקית עם כיפה קטנה ואמר לי קח לכבוד החג. וקורץ לי חג שמח. באמת זה עשה לי טוב על הלב ומסתבר שביציאה שיצאנו כל הצוות לשוק הוא הלך לאיזה חבר וקנה במיוחד בשבילי הוא קנה את הכיפה הזאת.
תמיד הוא דחף קדימה תמיד הוא רצה שהכלי שאר רגוע ומאוזן הוא אהב לעבוד רגוע ולא ברעש. עד הרגע האחרון באמת גם בסוואנה כולם עשו בלאגן כולם עשו רעש והיה לו חשוב הוא אמר חברה סתמו את הפה חייבים לפנות.
אתמול עשינו את המסע עם הסיכה ודמיינתי איתו באלונקה לידי. לא יודע ראיתי אותו פשוט. הייתי איתו בסוואנה שהוא נפל. הוא ישב כסא מולי. זה היה או הוא או אני. יש לי את הכיפה שהוא נפל איתה ואני רוצה להביא לכם אותה. גם אתמול במסע לבשתי אותה.
אני באמת ושב שונינו נשמה טהורה, מעריך אותו.
אני אספר על זה שבאתי לפה לטייל. הוא שאל אותי לאן אני רוצה להגיע סיפרתי לו שיש לי משהו בהר בנטל והיה כזה קריר והוא היה סבבה אבל אמר לי זה רחוק אתה יודע? אמרתי לו בסדר. התחלנו לנסוע נסענו לכל מיני מעיינות באיזה שהוא שלב התחיל להגמר לי הדלק ולא רציתי להגיד לו שנגמר לי הדלק. אמרתי לו שאני קצר בזמנים או בוא נסתובב הוא אומר לי לא חייבים להגיע להר אתה בקשת. ופשוט נסענו אמרתי לו אני על הקו האחרון של הדלק ואיכשהוא זה החזיק גם להגיע וגם לפה לא יודע איך זה קרה. לא יודע איכשהוא ממנו זה הגיע לכל מקום.
דברנו על זה הרבה.
בס"ד
אני רוצה להתחיל בזה שבאמת אולי זה קצת 'הפיל שבחדר' אבל להודות לכם, על העוצמות שיש פה, משהו באמת לא רגיל. אני בטוח שרבים פה מרגישים את זה באוויר וזה משהו שאני אישית אקח איתי עוד הרבה שנים קדימה.
אני וונינו הולכים קצת אפילו לפני השירות, היה לי את הזכות להיות איתו בגיבוש מטכ"ל ביחד.
רגע אחד שזכור לי מהגיבוש, שהוא בעיקר אינטנסיבי אבל יש הפסקות פה ושם וזוכים קצת לדבר עם האנשים. וסתם יצא לי לדבר עם מספר 16, ואחרי איזה משהו כמו חמש דקות שלך שיחה הבנתי שהוא מכניס הרבה צבע למספר הזה 16.
ודיברנו סתם, הוא חשב שהלכנו לא כל כך משהו באחד התרגילים שעשו, באקטים. ופשוט בסוף השיחה הוא איכשהו אמר, לא נורא אני בסדר, אני אהיה איפה שה' מכוון אותי אז שם אני אהיה ואיפה שצריך אותי אז שם אני אהיה וזה באמת לטובה.
האופן הסתכלות על הדברים ואיך שהוא ביטא את עצמו והטון שהוא דיבר בו זה משהו שתפס אותי ואמרתי כאילו 'וואו', זה נתן לי כוח לעצמי ומחשבות עם עצמי להמשיך בגיבוש. ולקחתי את זה איתי אחרי זה גם בסוף הגיבוש, גם כשקיבלתי בעצמי את התוצאה של כביכול שלא עברתי, וזה ממש השפיע עליי.
אחרי זה ביום הגיוס, פגשתי אותו שוב ומאוד שמחתי לראות אותו, והיינו ביחד ב'טרום' אפילו באותה פלוגה. היינו מתאמנים כזה כל יום כי ידענו ששנינו כבר מתכוננים להתחלה של לפגוש את כל החבר'ה בפלוגה של מגלן.
זהו, ובאמת לאורך כל הדרך, גם כשהוא יצא לניוד וזה, הוא היה כותב לי כל שיש והדגיש גם בלי שהוא אמר את זה, הרגיש כמה חשוב לשמור על קשר. וחשוב לו להיות מחובר לחבר'ה. וגם כמה שזה לא פשוט.
ועוד דבר נוסף שחשוב לי שתדעו, אני אומנם חילוני וזה אבל מבחינתי הוא היה כמו רב, מבחינת העוצמות נפש שלו.
ידוע לי שלרב באים בשביל עצות על החיים והכוונה. ואני אם הייתי צריך הכוונה כלשהי זה היה באמת דוך לונינו. לא הייתה שאלה, הייתי יוצא מחוזק, כל פעם שהייתי צריך עזרה או לדבר איתו, משהו ברוח שלו, בשקט הנפשי ובצלילות מחשבה על האופן שהוא הסתכל על סיטואציות, נתן לי ב את ההכוונה הנכונה.
ותדעו שגם כל שישי היינו כל הצוות מחכים לדבריו של ונינו. הוא היה נותן את פרשת השבוע ומרחיב, ומחבר גם את החבר'ה החילונים, זהו. כל שישי. זה חלק בלתי נפרד מהארוחות שישי, זה מאוד יחסר, הוסיף המון צבע לארוחות.
לא משנה מה הוא תמיד חייך ואיכשהו לכל סיטואציה הוא הצליח להכניס את הילד בו. והחיוך שלו עם הלשון כזה בחוץ ותמיד צוחק מכל דבר.
יש נורא שיח חילונים, שיח דתיים כזה והוא איכשהו תמיד היה מצליח לצחוק עם כולם ובאמת לגעת גם בשיח שלנו בדרך שלו.
אני רוצה לספר אירוע אחד שהיה לי איתו. פעם אחת היה לנו איזה מסדר ציוד. פותחים את הווסט מוציאים ממנו את כל הציוד. ואני לא זוכר מה היה לי, הייתי צריך ללכת.
ואז חזרתי וראיתי שהציוד שלי לא שמה. נכנסתי לחדר שאלתי אם מישהו ראה את הציוד שלי, וונינו אמר לי שהוא שם לי את זה בתיק של הווסט.
והלכתי לתיק, פתחתי את התיק וציפיתי לראות פשוט את הווסט מונח שם ואת כל הדברים זרוקים בתוך התיק. ואז פשוט ראיתי שהוא הכניס לי את כל הדברים לתוך הווסט. קשר את הכל, שיפצר את הכל. לא משנה ששום דבר לא היה במקום הנכון, כי לא היה לו איך לדעת, אבל הכוונה של בלי שביקשתי ממנו, בלי כלום לסדר לי את זה כמו שאני הייתי מסדר אם הייתי שמה.
אני חושב שבאותו רגע הבנתי שזה משהו מיוחד. כשאני חושב על עצמי לא הייתי עושה את זה. וזה רגע שאמרתי כאילו יש פה משהו מיוחד.
ונינו בשבילי בדיעבד, היה מעין עוגן כזה. עוגן לא זז.
אני גם היה לי תקופה קשה קצת דתית, פה שם, שם פה. וערבי שישי תמיד הוא היה מושיט לי יד לבוא לרקוד. אני קצת סנוב בקטעים האלה אבל תמיד הייתי רואה אותו רוקד, אני עושה ככה עם הראש כזה ונכנס למעגל.
באמת עכשיו זכור לי התקופה של החגים של האור והלהט כל הזמן. זה מבאס לסגור את החגים, במיוחד יום כיפור, וונינו הפך לי את זה לחוויה עצומה ואור גדול, והתחברתי מחדש לשורשים הרבה בזכותו.
אני מאוד קשור לונינו, ובאמת יש לי מליון סיפורים איתו. עכשיו קצת קשה לי להציף הכל אבל אני בטוח שכשאני אלך לישון אני אגיד וואי איך לא אמרתי את זה, וואי איך לא אמרתי את זה?
אבל אני אגיד שבאמת לא ידעתי שזה היה כזה ברמה נרחבת אבל ונינו באמת היה המנטור שלי. כל פעם שהייתי מרגיש שאני מוצף מוצף מוצף וזהו, אני כבר לא יודע מה לעשות, אני הולך אליו והוא יודע לפשט לי את הדברים והכל פתאום נראה לי כל כך ברור וכל כך מסודר. ובאמת הוא היה סבא שלנו כזה, תמיד היינו קצת צוחקים עליו על זה.
וגם כולם נגעו כמה הוא היה ילד. היינו סתם הולכים בשקט וזה, פתאום הוא היה דופק "אני הוא יאהו מלך הסלע" ואני הייתי מת מצחוק מזה. ובאמת הוא כל הזמן היה עושה את זה ופעם אחת עניין אותי אז שאלתי אותו תגיד מה זה הדבר הזה? הוא אומר, אני יושב עם אחיינית שלי הקטנה ואני נשאב לתוכנית, ואני לא שם לב שהיא כבר לא לידי, הוא היה רואה איתה סדרות של ילדים.
וכאילו באמת הוא היה ילד. אני כל כך אהבתי את זה בו והייתי כל כך מחובר אליו באמת.
הוא הבטיח לי שאני אבוא אליו לקצרין והוא יעשה לי סיבוב על הטרקטורון. קצת פחדתי כי שמעתי שפעם הוא נכנס לשטח אש מול טנקים עם הטרקטורון שלו. והוא מספר את זה כאילו זה סבבה, "כן ראיתי טנקים הכל טוב כמעט ירו עליי."
ובכללי הוא היה משוגע אני לא יודע אם אתם מכירים את הסיפור על האיגלו שהוא בנה לעצמו. כל מיני דברים שהייתי שומע ובאמת הייתי מתלהב עליו רצח. הוא אמר לי כן בניתי מלא קרחונים וזה… הוא היה בן אדם מדהים, וזהו קשה לי קצת לדבר יותר מזה.
גם לי ונינו היה מאוד חשוב. הוא היה כמו קרן אור כזאת ביום.
לפעמים הייתי סתם כבוי כזה, סתם בהיתי לי, פתאום הוא בא אליי.
היה איזה קטע פעם שאבא שלי נראלי ביקר או הביא לי משהו, והם דיברו מלא, אפילו שעה ברצף.
ואחרי כמה שעות הוא בא אליי וכאילו אומר לי, תקשיב יש את הספר הזה שממש רציתי להמליץ לך עליו (לא זוכר איך קוראים לו) ותגיד לאבא שלך בסדר?
ואז אחרי כל כמה ימים הוא בא אליי, נו תגיד הוא כבר קנה אותו?
ובסוף הוא קנה אותו וקרא אותו ומאוד נהנה.
וגם בפן הדתי שדיברו עליו. היה איזה שבת אחת יצאנו, הייתי בשאטל ואמא שלי פתאום כותבת לי שאמא של ונינו מאוד מודאגת שהוא לא עונה לה וזה. אם אני יכול להתקשר אליו. טוב למה שהוא יענה דווקא לי, אבל אני מתקשר אליו.
הוא לא עונה לי אז אני כותב לו מה קורה, איפה אתה?
ואז הוא שולח לי סלפי שלו בקיר טיפוס והוא כותב לי הרגשתי שהיה שבוע קצת סוחף אז החלטתי להירגע עם משהו חדש.
אני רוצה לספר שני סיפורים קצרים ככה שהיו בשבוע האחרון איתנו, בשבוע סייר בקרן נפתלי שאפשר להסתכל עליו בצורה כזאתי.
אחד זה במורחקה, שהתחלנו לעלות ויש שלבים. יש שלב שאתה הולך במישור ויש שלבים שאתה עולה. כבר בהתחלה האלונקה שלנו התקשתה וזה ופשוט הגענו לשלב של העליה, עדני עצר והוא פשוט עצר את כולם אמר אם עכשיו לא כל אחד שיוצא מהאלונקה אומר תודה ומילה מחזקת למי שמחליף אותו זה לא יעבוד ולא יילך. וכל המסע אני רק שומע אותו ורק שומע את כולם מעודדים אחד את השני.
ועוד משהו, היה איזה קטע בשבוע שירדנו מאיזה הר והיינו צריכים לעבור איזה גדר תייל קטנה. כולם עוברים, ונינו עובר ונופל. כולם נלחצים, מרימים אותו, כולו ביד דם. והוא מבסוט כמו שהוא לא היה בחיים, עומד ככה (ויש גם תמונה של זה). כולם נלחצים והוא שמח ועם חיוך.
יש לי גם הרבה סיפורים עם ונינו.
משהו די קצר, לפני כמה שבועות באמת דיברתי עם ונינו כזה קצת. קצת על הדת- אני חילוני, סופר חילוני נראה לי. והוא החליט שהוא רוצה להחדיר בי קצת רוח דת כזאת, ואני זרמתי איתו, היה נשמע לי נחמד. הוא דיבר איתי על זה שכל בוקר יש תפילת בוקר, אז אמרתי לו מגניב, מה אומרים?
ואז הוא סיפר לי מה אומרים ואמר אני אכתוב לך פתק שיהיה לך מעל המיטה וכל בוקר תגיד אותו.
הלכנו לישון, אני קם בבוקר ואני רואה שכבר יש לי את הפתק הזה מודבק מעל המיטה. ואחרי התפילה הוא כתב לי גם משהו אישי ממנו- קמת בבוקר נתנו בך אמון, משהו ממש יפה שנתן לי הרבה אור. כל בוקר מאז שקמתי אני זוכר את עצמי קורא את זה ואת ההמשך הזה שהוא כתב לי ממנו.
אנחנו יודעים באופן ודאי שבצוות עדני היה בשבע ועשרים נוהל עזה. מפה נשמח לדעת, גם זמנים גם הכל, מי שיכול לספר ממש נשמח.
מ01:08:00 עד01:08:50 לא כל כך שומעים… ובכללי את הדקות הבאות לא הכי שומעים טוב יש כמה דיבורים במקביל אז מקווה שזה כמו שצריך…
היה _____ שנסע מקדימה והיה _____ שנסע מאחוריו, אנחנו היינו ב ____ האחורי אז פשוט היינו צריכים לחפות אחורה אז היינו עם המבט תמיד אחורה.
ניסנו להסתכל איפה המחבלים מתחבים, ניסינו להסתכל בין השיחים, בצמתים, בפינות מאחורי מחסומים. אז יכול להיות שהיה שםכזה מבט שמחפש, חושב.
הגענו לשדרות, עשינו שם בהתחלה כזה חיפושים, הלכנו סוג של אחרי גופות לחפש את המחבלים. בסוף ראינו שלא כזה מצאנו. הלכנו לבדוק בבניינים, לבדוק שאנשים בסדר בבניינים, עברנו בית בית שאלנו אם הכל בסדר.
ואז משם מהר מאוד עברנו לכפר עזה. איך שהגענו לשם… בדרך היה איזה עצירה שהיה מחבלים בצד הדרך, באנו לתפעל את האירוע ובסוף השארנו את זה לכוח אחר שהיה שם.
משם עלינו לכפר עזה, וזהו, היה תשע-תשע וחצי כשהגענו לכפר עזה בערך. מכפר עזה היה איזה הליכה רגלית כי לא ממש היינו יכולים ללכת בפנים, הגענו כזה לסוג של צומת של סעד שלפני הכניסה ליישוב. הלכנו משם רגלית לכיוון כפר עזה. ואז כשנכנסנו לכפר עזה, לקו ראשון, שם חברנו לבלחסן המפקד יחידה. התחלנו שם לעבור בין איתורים בין בתים שמה. ראינו איזה משפחה שהייתה שם בממ"ד, תיקתקנו לה ומצאנו אותה שמה. ממנה היא הביאה לנו די אינדיקציה שהיה לה מהווצאפ של איפה יש מחבלים וכו'. היה לנו איזה משהו בערך, לא בדיוק שנתן לנו מפה איפה זה.
משם המשכנו, אני חייב לציין שהתפקיד של ונינו, הוא היה איתי כל תחילת הלחימה צמוד אליי, צמד ברזל, בקור רוח שאפילו אנחנו עוברים ורואים מלא גופות על הרצפה, בין אם זה אזרחים או מחבלים, בקור רוח הוא חדור מטרה ותמיד הוא עושה לי לזכור תמיד בשביל מה אנחנו פה, אנחנו באים להציל אזרחים. ותמיד יש לו את המטרה בעיניים והוא בא בשביל זה.
ואז ממשיכים לחפש את האיתורים. בדרך אנחנו רואים איזה אישה אחת שצעקה לנו שבעלה או אבא שלה פצוע בבית, אז עדני שלח את החוד שייטפל בה.
המשכנו אני וונינו, ובגלל שהחוד הלך, ויש את החוד ואז אני והוא צמד אחרי החוד, אז ממש התקדמו לבית שהותקלנו בו, אני וונינו באנו להיכנס ממש לבית ואז מפקד הלחימה שלח אותנו קדימה אמר לנו לחפות להמשך, ישבנו בפתח שנינו ישבנו אחד ליד השני כזה חיפינו להמשך ולפתוח את השטח, שאם יהיה לנו את ההתקלה בפנים… שם עדני נפגע. וגם תוך כדי ההתקלה וכששמענו שעדני נפגע, הוא עדיין, לא נלחץ, ובאמת תפקד כמו שצריך. היה לנו כזה גימל גימל כזה לכוון עליו, שטח שבלחסן חשב שהוא די מאוים כי זה שטח פתוח שחשב שיעשו לנו שם איזה מארב, ועדיין חדור מטרה, לא מסתכל אחורה ולא מזיז את העיניים מהשטח שלו, מהגימל גימל שהוא קיבל. גם כששמענו שעדני נפגע ויש מלא דם וזה, עדיין חיפינו ולא הזזנו את העיניים.
ומשם אחרי שהחליפו אותנו בחיפויים, העלנו את עדני על איזה אלונקה מאולתרת ולכיוון הבית שהחוד הלך אליו, שהיה שם את הבן אדם הפצוע, שזה כביכול היה איזה נקודה של טיפולים, שהיה שם איזה חובש שהגיע. שם הכנסנו את עדני, טיפלנו בו ואז גם העלנו אותו לאיזה סוואנה שהגיעה לקחת אותו. הגענו לסוואנה במזל היה שם איזה אלונקה בפנים. קיפלנו אותו על אלונקה. הרמנו, אני ממש מסרתי, ונינו נכנס לבפנים עם האלונקה לסוואנה. אני הרמתי לו את עדני, הוא קיבל את עדני ואז משם הוא עלה ונשאר על הסוואנה ואני המשכתי עם החבר'ה שהמשיכו לחימה בכפר עזה.
הבנתי שזה היה בפינוי בערך שתיים וחצי שלוש, ארבע. שם בדיוק זה לא היה קל לחבור לזמנים כי כל רבע שעה זה הרגיש כמו שעה וכל דקה הרגיש כמו שעה אז לא כ"כ היינו מחוברים לזמנים יותר מידי, גם לא כזה היה זמן להסתכל היינו כזה בתוך האירוע. לפי מה שהבנתי, בסביבות 12 אולי בערך כאילו היה הפינוי הראשוני כאילו של הסאוונה של האזרח וטיפה אחרי כאילו , זה בערך האירועים. הסאוונה הגיע הזה הגיע בסביבות 12.
"בעצם עדיין לא נתקלתם עדיין במחבלים" "היה התקלה בהמשך אחרי שפינינו אותו, שזה היה טיפה אנשים שנשארו. זה לא התקלה פנים אל פנים זה כזה הירי כזה מלא לידנו כזה בשטח השדמה אבל לא היה התקלה פנים אל פנים.
"עד לבית שעדני נפצע בו, עברתם בבית אחד בעצם?" עברנו בכמה בתים, בבית אחד מצאנו משפחה בממ"ד, כאילו כמה בתים שעברנו הם היו די ריקים.
בפינוי הכוח התפצל לשתיים, ואז כוח פנה שבכוח הזה היה את ונינו והכוח השני המשיך קדימה.
"הגעתם אחרי הקרב העיקרי של כפר עזה? לפני כן, מי לחם שם, גולני נכון?"
אנחנו היינו בין הכוחות הראשונים. היה שם את ימ"ס, לא, היה שם טיפה כוח היה שם דוידים שהסתובבו אבל אנחנו הגענו מאוד מהר לכפר עזה.
"אבל בעצם עמיחי הספיק להילחם איפשהו?"
כן, כאילו לא להליחם, כאילו הספקנו להציל אנשים, להוציא אותם מממ"דים ולדאוג שהם בסדר, ובדיוק בהתקלה היינו אני והוא בחיפויים כזה ופתחנו כזה שטח כדי שלא יהיו עוד , כאילו תמיד כשיש רעש אז עוד מחבלים באים לעזרה כי הם שומעים את הקלאצ' אז פשוט חיפינו כזה שלא יבואו ויתקילו מעוד מקומות.
"אבל לא באו" לא, במזל לא באו.
"אז מה היה בסוף עם היריות, אמרו שהיה לו חצי מחסנית בסוף."
לפעמים גם כשיש זה אתה שומע קול של קלאצ' מאיזור מאיזה שיח או משו אז אתה יכול לשחרר לשם את הכדורים כאילו .
"הוא נלחם כאילו. כן היה לו חצי מחסנית" "אז אתה בעצם ממשיך איתו בסוואנה?"
אני, קורצקי, חזי נהג, מעיין ישב לידו, איתמר, וזהו. התפנינו עם הסוואנה.
"למה בעצם התפניתם? למה כולכם יצאתם?
לא אז היה שלושה פצועים, 2 אזרחים לא 3אזרחים ואת עדני ואז העמסנו אותו לסוואנה ופשוט התחילו לסוע בלי לספור הלאה מי נשאר מי לא . חזי התחיל לסוע, נסענו , בדרך הכביש היה חסום כאילו נסענו מדרך שבאנו בה, הכביש היה חסום, במכוניות שהיו שם אז ירדנו לדשא כזה לגינה ואז קיבלנו את ההתקלה בזמן שונינו עשה נקודת לחיצה לעדני.
"הוא נסע תוך כדי?"
כן הוא נסע. הוא צעק נפגעתי נפגעתי ואז כאילו המשכנו לסוע. אחרי איזה לא יודע איזה חצי דקה נראלי כבר הגענו לנאפל (לא בדיוק הצלחתי לשמוע, שם של תחנת דלק או משו..) דקה, לתחנת דלק שמה של הנאפל, ושמה כבר כאילו הוצאנו את עדני וונינו ואת הפצועים. לפי הרופא.
"ואיפה הוא נפגע?" פה. "מה , בלב?" מאמין שזה הגיע לשם כי הוא כבר לא היה איתנו ממש מהר אז..
"לא היה לו בצוואר הפגיעה?" לא. "זה מה שהם אמרו שהוא פצוע נקי. מה אז רק כדור אחד? כדור אחד כאן?
נראה לי היה יותר מכדור אחד, אבל לא בדיוק מכיר..
"אז איך בסוף, כי הם אמרו שהפציעה שלו היתה בכניסה לכפר עזה , לא בתחנת דלק.. " זה הכניסה.. בערך כן..
(כל מיני מילים שלא הצלחתי להבין..)
"והוא אמר משהו, הוא המשיך לדבר?" לא, אחרי הנפגעתי נפגעתי אני לא שמעתי משהו.. "מישהו דיבר איתו, ראה אותו?" לא..
אתה אמרת שבצבא מעצמו הוא ממש (היה רעש אז לא שמעתי את השאלה..)
"כן הוא כשהיינו עוד באיתור של החובש ממד"א אז החובש נתן לי מפתחות של קאיה, אמר לי תרוץ לחניה תביא אותה כדי שנוכל לפנות את האזרח ואת עדני אז לקחתי את מאיה שזה הציוד שלי ויצאנו מהאיתור רצנו לכיוון החניה וראינו שהסוואנה כבר מתחילה לסוע לעבר האיתור של עדני, ואז באמת העמסנו את עדני ואת הפצוע. הסידור הזה שחזי נכנס נהג הסוואנה , מעיין ישב בכיסא ליד הנהג, ונינו נכנס בספסל הראשון הכי צמוד צד שמאל על ונינו שמנו את עדני שונינו שומר לו על נקודת לחיצה . ליד ונינו ישב איתמר, ולא הצלחנו לסגור את הדלת של הסוואנה מצד ימין, ספסל מאחורה אני ישבתי, עליי שכב האזרח שנפצע בידיים, קראו לו ארז, מאחורה קינטי ואשתו של האזרח ישבו , התחלנו היה שם בלאגן רציני כי כולם עשו כולם צעקו זה וונינו ממש אני זוכר אותו מנסה לכזה להגיד תישארו רגועים אנחנו חייבת לצאת כמה שיותר מהר התחלנו לנסוע, חזי נהג, רונדלים כאלה, גירדנו כמה מכוניות בדרך, ואז באמת מה שקנטי אמר, נסענו דרך איפה שהגענו ואז באמת קיבלנו צרור מצד שמאל, פגע ברכב, שמעתי את ה.. כולם הורידו את הראש, שמעתי את החלון מתנפץ, הרמתי את הראש, שומעים ונינו נפגע ונינו נפגע ואז פשוט המשכנו לנסוע , הבנו שכאילו גם חזי אחרי איזה דקה באמת כנראה ירו לנו בגלגלים אז הסוואנה נעצרה מעצמה אבל גם היא חזרה אחרונה כי איבדנו את הבלמים גם, ואז החבר'ה שהיו שם מיחידות אחרות ממש עם הידיים עצרו את הסוואנה , לא היה לה בלמים. ואז הוצאנו ישר כאילו ישר הבנו שפגע בונינו הוצאנו אותו כמה שיותר מהר מהסוואנה, הוצאנו את עדני שהיה עליו אצל ונינו, התחלנו לטפל בו וזהו
"יש גם חובשים שניסו לטפל בו ?" היה שם אנשים של יחידות אחרות ממטכ"ל וכאלה..
"והם אמרו שאין מה לנסות.."
שם כן זה הי בטיפול שלהם, אנחנו היינו אחראים על החיפויים. גם על החיפויים גם על הפצועים.
אחד ניסה לעשות לו כזה.. "הוא דיבר תוך כדי, משו?" לא.. לא . "שמעתי שכל הסוואנה היתה מחוררת כאילו, אה?
אממ כן, כאילו..
"איתמר לא פה.. " וואי
"מישהו עוד זוכר ממנו משהו מהקרב, משהו שאמר?" "הוא נהרג גם ממש בהתחלה, יחסית בתחילת הקרב" "לא שעתיים אחרי.."
הלחימה שם לא היתה , זה לא שאתה עובר כאילו ורץ בין הבתים, אתה נכנס לבית, היו בתים ששברנו בהם חלונות כדי להיכנס, ואז אתה סורק את כל החדרים, אתה גם חיפויים גם כדי לעבור. אז היו בתים שהיינו בהם טיפה יותר זמן כדי שאם היה שם אזרחים לנסות להבין טיפה יותר לאן ללכת, צריך לבחור את הנתיב לאן אתה הולך כאילו כן עשינו קצת פעלנו שם כאילו, לא בהכרח פגשנו את המחבלים עדיין אבל כן טיהרנו שם את האזור כי אתה עובד לפי קוראים לזה 'סטריפ', כאילו, שורה שאתה לכיוון מסוים אתה סורק אז את הדברים האלה עשינו ביסודיות. אני קצת אני הקלע חוד ועם קססה וונינו באמת כאילו תמיד אחרינו, אז כל חדר שאנחנו לא סורקים אז הם סורקים אז באמת כאילו או שהם שמים חיפוי או שהם באים איתנו כי צריך רביעייה אז באמת כאילו הוא היה ממש בתוך העניינים, אני קצת היינו כולנו היינו קצת באטרף, לא יודעים מה קורה, פעם ראשונה אז לא נראלי שהכי שמנו לב יותר מידי אבל כן זכור לי כל פעם שהסתכלתי אחורה אז הוא היה שם והסתובבתי מיד חזרה כאילו לא הייתי צריך לדאוג.
"המשיכו להילחם שם, אתם ?"
אז נשארנו שמונה חבר'ה כאילו, באמת, אמרו שבפינוי התפצלנו וכן כאילו גם שם היתה עצירה מאוד גדולה להבין. החבר'ה שהיו בפנים, שמענו בקשר או מההוא של המד"א שאמרו שהותקלה הסוואנה אמרנו הכול טוב אין סיכוי שזה . בעצם לא ידענו עד ראשון בלילה שכאילו קרה משהו. השמונה חבר'ה אבל כן.
"נשארתם להילחם עוד יום וחצי?" השמונה חבר'ה, כן. היינו אבל בלג קצת יותר אחורי, פחות התקפיים. "כאילו נכנסים ויוצאים כזה?" לא, היינו בפנים, והיחידה הגיעה באיזשהו שלב והם התקדמו עם הצוותים היעודיים לפשיטה כאילו ל, הצוותים הקדמיים ואנחנו היינו יותר צוות של עתודה או של פינוי פצועים, גם מי שהצטרף אלינו . זהו בגדול.
אני חייב להגיד שהוא בשלב המלחמה שהוא צוותי כי אני וגלסיה דילגנו לאיזה מישהו פצוע שהיה בתוך רכב, גלסיה כננס לרכב שיטפל בו ואני הייתי בטוח שהוא נכנס בשביל שיהיה במחסה ובעצם הוא היה צריך לנסוע, הרכב, אני נתפסתי מאחורי הרכב ושכבתי שלא יירו עליי וקססה וונינו היו בלג מאחורי ואמרו לי קנטי עוף משם כי הוא נוסע אחורה אני בדיוק קם והוא נוסע אחורה ושם הוא הציל אותי.
אני אוסיף על הקור רוח שלו. אני הייתי די מאחורה ודי מהרגע שנכנסו לכפר עזה, מהרגע שעלינו על התלולית שם עוז מאותם דילוגים וכאילו חטפנו באמת כמות גדולה של אש, ופעם ראשונה שיורים עלייך וונינו וקססה, אני הייתי עם הקלר, הם היו מדלגים לפניי ואז אני אחריהם בעקב , הכול היה שטח סבוך ומיוער, זה יישוב מאוד עם הרבה עצים, אבל כן זה אזור הבתים ולא בדיוק ידענו איפה אבל הבנתי שיזהו אותנו ואני קצת נכנסתי אבל הוא היה לו איזה קור רוח כזה של הבנה ובהמשך כאילו, פשוט הסתכלתי עליו וכל פעם שצריך להגיע אליו ואז הוא ממשיך היה שם איזה קור רוח לא מובן כאילו כל פעם כאילו לוחמים שעברו דברים אמרו שצריך לדעת להתנהג עם הפעם הראשונה שיורים עלייך והוא ללא ספק היה אותו לוחם קר רוח שעבד כמו שאימנו אותנו ופשוט כאילו אתה מסתכל אתה רואה מישהו מתפקד טוב אתה אוטומטית לא יכול גם אתה שלא לתפקד טוב הוא נותן לך דוגמה.
"אז הוא החזיר ירי תוך כדי שירו עליכם? " לא ידענו מאיפה ירו עלינו, אבל עצם זה שלא ידענו מאיפה ירו עלינו אז הקור רוח שהוא נשאר, הוא הבין אץ המשך המשימה, לאיפה מדלגים , מה עושים, מה קורה מסביב..
סיפור קטן מצחיק, כשעמיחי היה מ"כ אז הוא הביא לי ולאלעד רובים כאלה ואז עשינו על הדשא, גלגול כזה, אני הייתי נגב ואז הוא עשה "אש אש אש אש אש" אלעד בדילוגים, נגב דלג, ואז " אש אש אש אש" שלושים מטר, במעלה השלוחה, ואז היה היינו חייבים להיות בשקט להיות חייל טוב ואז למקומות חדשים אש אש אש אש אש כאילו זה היה ממש מצחיק איך הוא דיווח על זה ..
"טוב אז אני רוצה לומר לכם תודה רבה שבאמת יהיה לכם הרבה כוח, שתחזרו בשלום בעזרת ה'.. (איחולים, לא ככ הבנתי). ובאמת אני רוצה להודות לכם עמיחי הרגיש איתכם תמיד מאוד מאוד טוב, היה לו כיף להיות איתכם עם היחידה, ובאמת הוא הרגיש את הטוב ואת החבר ובאמת ממש כאילו.. אני חושב שהצבא זה התקופה הכי מאושרת שלו, וזה בזכותכם גם תודה ואל תשכחו אותנו, תבואו וכו'….."
אני רוצה להגיד שכמובן זה כמו שנגעו פה זה רק ספתח , אנחנו נלווה בכל מה שצריך וגם אתם אל תתביישו לשאול כל מיני פרוייקטים של הנצחה הצוות רתום במיליון אחוז ואנחנו גם צמאים לזה בדיוק כמוכם המשפחה. זהו.
אני אסכם ואגיד שהיה לנו אמוד חשוב לבוא, באמת הדבר הראשון שאנחנו עושים כשיש לנו טיפה זמן וזה אמנם היה אמוד מאוד קצר וכל מילה פה של מישהו גם בלי זה עושה הרבה ובעיקר קיבלנו מכם המון אני מרגיש שאני צריך להכיר לכם תודה על המפגש הזה שרומם וחיזק וזה לגמרי רק ההתחלה אנחנו ביחד מכאן ועד סוף החיים. אנחנו נמשיך לעבר המשימה שלנו להגן על הבית להגן. "זה הנחמה הכי גדולה שלנו שנדע שהצוות הזה שמר על עם ישראל, שמר על ארץ ישראל ובעזרת ה' לפגוע באויבים שלנו, להמשיך את מה שעמיחי רצה לעשות ועל הפעולות שרצה לעשות בלבנון. אמא שלי בלבנון במקור אז הוא אמר לה אני עוד אביא לך אבן מלבנון אז .."
אנחנו נחזור למשימה וכשנסיים אנחנו נחזור לפה. תודה רבה לכם
"(שאלה שלא הצלחתי להבין..).."
כן הוא החליט לפני הצבא שחשוב לו להיפגש עם דמויות מופת, דמויות שסימלו בשבילו דמויות ענקיות של לוחמה של אנשים ערכיים. אז הוא הלך בעצם להיפגש עם משפחות שאיבדו את הילדים שלהם. אז הוא נפגש עם אמא של נדב מילוא בשדה אליהו . ממש שעתיים שיב איתה הסתובב איתה , שמע על נדב, בהמשך הוא היה באיזה מצפה לזכרו נדב מילוא היה מפקד פלוגה בסיירת צנחנים במלחמת לבנון השנייה, אז הוא היה במצפה עליו אז הוא שלח לה תמונה שהוא במצפה ואמר לה שהוא ממש חי את הערכים שלו במהלך הצבא ואני מיישם אותם . האמא היתה כאן בשבעה וזה מאוד מאוד ריגש אותה הקשר איתו והוא היה אצל רבקה כהן ואצל רוטשילד יונית ובקיצור הוא ראה בזה ערך לחיות לאורם וללמוד מהדמויות המיוחדות האלה ולנסות ליישם את זה בצבא ובחיים . זה התהליך שהוא עשה.
בעזרת ה' החלום שלנו הקרוב אנחנו רוצים להכניס ספר תורה ליחידה ביום הולדת שלו, אז אנחנו כבר אומרים לכם שנשמח את היום הולדת שלו לחגוג איתכם ביחד, בהכנסת ספר תורה בעזרת ה'.
יש פה את החוברות שהוצאנו עם הכתבים של עמיחי ושירים שהוא כתב. אז בזמנכם הלא חופשי, מי שרוצה . מתנה מאיתנו. זה רק חלק קטן. אחרי זה עוד הגיעו המון המון חומרים ושירים. היה כותב, לא יודע אם הייתם חשופים לפן הזה שלו אבל הוא היה כותב הרבה שירים, אנחנו גם לא ידענו כי פעם כשכתב איזשהו קטע מאוד יפה ושלח אלינו, אז ביקשנו ממנו לפרסם והכול והוא לא הסכים, ואמרתי לו מה אכפת לך, בעילום שם, זה כל כך חשוב, הוא לא הסכים ובסוף פרסמתי, וזה קטע שהגיע לאנשים וקבוצות ושאלו מי כתב את זה ומאז הוא לא שלח לנו שירים, הוא שלח לכל מיני אנשי סוד כאלה, לאלומה שמרה את זה, חברים, כל מיני.. ממש יום אחרי שהודיעו לנו שהוא נפל ביום שני בבוקר, ]תאום התחילו להגיע אלינו המון המון שירים וקטעים, ואחרי זה ראינו מחברות ופנקסים, המון המון חומרים ודברים מדהימים שהוא כתב. אנחנו נוציא עכשיו לשלושים חוברת יותר עבה מזה. פי שתיים מזו. וסתם, מחשבות אחרונות. שתיארתם כאן איש יציב וענו. יש שיר שכתב ממש לפני הצבא, אני לא אקרא את כל השיר אבל אני אקרא כמה שורות הוא כותב ממש לפני הגיוס , -'בשובנו אל ארץ החיים היינו כחולמים, נבואות מתקיימות מבשרות על תקומת האומה במרחבי ארצה, פעם היה זה דור החשמונאים, היום זה אנחנו לוחמים איתנים. מחר זה כהנים ולווים, מלחמות ה' אנחנו נלחמים. לא נהיה נרדפים, לא עוד ארצות המתים. עכשיו זו ארץ החיים, פנו דרך פתחו שערים'. בסוף הוא כותב 'תחיית העצמות תחית העצמיות, צמיחה והתחדשות, למלחמת קוממיות, ' ואז הוא כותב בסוף 'עבדי עמ"י אנחנו, דבר אין לנו מעצמנו. מצווים ונשלחים להיות הכי מקצועיים. כל חשבון פרטי מתבטל אל מול עזרת ישראל. מאוגדים אנו בהשתלמותנו. הרפיון והלאות הלאה ממנו, וגם החידלון וההכרה של אתה בחרתנו, באש .. נצח ,רואים אנו הננו.' אנחנו רואים בזה בעצם איזה שהוא סוג של צוואה, משו אחד קטן שאני אגיד לכם שבאמת הוא הרגיש לדעתנו שהנשמה שלו באמת נמצאת במקום כמו שאתם הרגשתם וחוויתם אז באמת שהנשמה שלו נמצאת במקומות מאוד מאוד גבוהים, אני רק אגיד ככה שיש שיר שהוא כותב 'גם נשמתי בים הרוח מקום מנוחתה, תנוע כשירת מלאכים, גם בתוכי נשמתי הדוממת במפגש עם העולם, תדמיין תדמם תצעק ותיגש ותסחף . אינה מכירה את קרקעיתה מכירה היא שמיים ואדים. כך כיסופיה תמיד למעלה למרחבי האינסוף . כי גם האינסוף מחפש קרקע שם צפון סודי. '.
זהו. זה שיר שככה קיבלנו למחרת . טיפה מן הנחמה שהרגשנו שעמיחי מרגיש הוא נמצא באיזשהו נשמה במקומות אחרים. באמת כמו שאמרנו ב22 שנה זה באמת נפסק השליחות. לא יודע אם כולם מאמינים בחלומות וכאלה . הוא בא לשלושה אנשים בימים האחרונים בחלום ממש לאיתי הבן ועוד 2 חברים בעצם והוא ממש אומר להם שממש נלחמים שם, ממש כמו מלחמת דוד וגוליית וצריך להרבות הרבה טוב כאן שננצח שם למעלה. אנחנו מגייסים כוחות כדי לנצח. ככה הוא אמר ככה זה לא פשוט. מסתבר שהוא ממשיך להילחם גם למעלה. הוא בא לנוח כאן הוא אמר להם ברחתי ממעלמה באתי לנוח כאן שהם ישבו במטבח . אז הם אמרו לו – אנחנו חולמים או שזה באמת. אז הוא אמר להם שהם חולמים ואז הוא הלך לנוח ושהם באו לשם הוא כבר לא היה. זהו, כנראה שהיה צריך אותו שם למעלה ויביא הרבה הרבה רוח והרבה טוב משם, זה הנחמה שלנו ושבאמת הציל אנשים זהו. תודה רבה לכם, בהצלחה.