ידעת אחי לכבד את החיים ששכנו בתוכך, לתת להם להופיע, לתת להם לעוף.

נגמרה השבעה,
מחר עולים לקבר.

אני לא איתך אחי, אבל אני על 200% איתך. תמיד איתך.
"הכתר והכבוד לחי עולמים". ועכשיו מותר לומר שהוא גם שייך קצת אליך.
חיים מלאי כבוד. לא כבוד רדוד ונמכר. כבוד אמיתי, אצילי.
כבוד שנקנה ביזע, באחריות על עולם פנימי. ידעת אחי לכבד את החיים ששכנו בתוכך, לתת להם להופיע, לתת להם לעוף.
ומהכבוד הזה הענקת לנו, בעצם הקשר איתך. בעצם השיח איתך. לבקש חיים של כבוד, של דרישה, של נאמנות פנימית למה שנכון לעשות.

כיבדת את הסביבה, הכרת באמת שבכל אחד סביבך. תמיד סיפרת לי איך אתה אוהב את החבר'ה מהיחידה.
דווקא אלו ששונים. לבוא לדבר ולהקשיב בלי דעות קדומות.

כיבדת את האדמה, את הכבוד האמיתי שלה. נשמתה את ערכה של הארץ כחטיבה עצמותית ממך.

כיבדת את הדור שאנחנו חיים בו. את סגולותיו, על כל רבדיו. התלהבת מכל סיפור חיזוק,
מכל שיח בתחום הגאולה, בשירים הירואיים ובסיפורי יומיום פשוטים מעם ישראל.

כיבדת את העמל. לא וויתרת. עמל אמיתי של עבודה כל הזמן להתקדם, כל הזמן להקשיב פנימה
ומתוך כך לפעול החוצה. אמרת שאתה לא אוהב "זכרים", אתה לא בעמל של חיצוניות.

כיבדת את החיים הטובים. ידעת לעוף עליהם, להשתולל, להנות, לצחוק, להסתחבק..

כיבדת את האמת. ככ הערצת אותה, ככ השתוקקת להיות חלק.

עמיחי אחיקר.
עוד טקסט ועוד טקסט. עוד פיסת זיכרון ועוד סלפי מטיול.
לך תסכם את הבנאדם שכל כך אהבת, לך תצביע על האור שראית בעיניים, על הגדולה שנכחה תמיד בנשמה.
אין לי מילים, זה פשוט שלוקים של געגוע.
השירים אצלך זה לא העניין שלי, גם לא הכתבים. האמת שהם אף פעם לא היו נקודות השיא בשיח.

כי דיברנו מנגינה אחי. ומנגינה אי אפשר להכניס למילים.
מנגינה שאי אפשר להפסיק.
והאמת,
שאין לי מושג איך אני ממשיך לנגן..

אחי אוהב אותך.
בטוח ששם למעלה אתה מובך וגאה בו זמנית.
שמור עלינו, על כל החיילים.
תן בנו עוד קצת כנות, עוד מהאור שהיה לך..
אוהב.
יהודה.