סיפר בחור מישיבת בת אל.
"הייתי בטיול בגולן, והגענו לעין צנובר ושיצאנו משם שכחתי נעליים מאוד יקרות שיוצרו בשבילי במיוחד. התקשרתי לאיתי (אח של עמיחי) ושאלתי אם יש מצב הוא מוצא לי מישהו שיקפיץ ויביא את הנעליים ואני מוכן לשלם על זה הרבה כסף. איתי חיפש ולא מצא, ואחרי כמה זמן עמיחי הגיע הביתה ומיד ששמע את הסיפור בלי לחשוב עלה על הרכב ונסע להביא (15 דק לצד) ובסוף גם ניסה לעזור לי למצוא דרך להעביר את זה לבית אל, וכמובן שלא היה מוכן לקחת שקל.."
רוצה להוסיף שלמיטב זכרוני, זה היה שעמיחי חזר מיום עמוס טיול או מהישיבה ובכל זאת לא חשב פעמיים לקח את הרכב מה ונסע. זה קרה כמה פעמים כשהיה צריך אותו למשהו, התייצב במיידי