"צדיקים במותם קרואים חיים"

אדיר לוגסי-מדריך בסניף

ונינו ונינו ונינו!!

כמה אפשר לספר על בן אדם אחד זה לא נתפס!

התלבטתי אם לכתוב כי באמת מרגיש שזה לסכם את מי שהוא היה והרגשה של סוף אבל חשבתי על זה ובמקרה של עמיחי זה שונה – "צדיקים במותם קרואים חיים"

ההכרות הראשונית שלי עם עמיחי היא בבני עקיבא כחניך ומשם חברות ארוכת שנים.

עמיחי היה אדם אידיאליסט קשה היה לפספס. בפינוי עמונה הוא הראשון שהתייצב וממש כאב לו על אדמת ארץ ישראל שנשארת ריקה.

אחרי שבוע שלם שעמיחי היה בפינוי הוא מגיע לקצרין ביום שישי. הוא חשב לעצמו על מה להעביר השבת את הפעולה וכמובן מה שעלה לו זה עמונה.

עמיחי המציא לנו משחק שמורכב משתי קבוצות: קבוצה אחת נקשרים בעצמם מתחבקים- המטרה שלהם להיות מאוחדים והמטרה של הקבוצה השניה היא להפריד בכל דרך אפשרית- "לא בליטופים".

אחרי תקופה המשחק רץ בסניף כולם משחקים אותו והרבה ידיים נשברות 😉

במחנה הרא"ה באחד מהמסלולים התקבצו מדריכים לשחק את המשחק של עמיחי והיה גם אותי (חניך של עמיחי "פעור" שחושב שהוא מתאים לשחק את המשחק )

מפה לשם התחלקנו לזוגות ואני ועמיחי היינו ביחד! אני אגלה לכם את הסוף. שברנו שיא במחנה! רבע שעה שאני והוא מחזיקים ביחד בלי שמפרידים אותנו! המדריכים בשוק, מאיפה הכוחות?! לי ברור שהכל זה עמיחי! כי אני מזמן נשברתי והוא פשוט מחזיק אותי בכל כוחו וממש מדבר איתך  כאילו אנחנו במלחמה!! משפטים שגרמו לי להאחז בו הכי חזק שאני יכול!

כמה דברים למדתי רק מהסיפור הזה-

עמיחי היה עושה כל דבר ב100 אחוז (גם משחקים שנראים לנו לא חשובים לפעמיים)

שפשוט צריך להראות דוגמא אישית (במשך כל השבוע להיות בפינוי עמונה ולהעביר לחניכים את האהבה לא"י על בשרם!)

ועוד דבר אחרון שזכיתי להיות "קשור" לאדם שגם במותו וגם במהלך חייו עוסק בלהשפיע על כלל עמ"י מתוך מקום של ענווה!