תודה עמיחי על השיעור לחיים!

אני לא יודעת אם את זוכרת אבל התחלתי שירות בשדרות.
התחלתי כי איך שהתחילה המלחמה העבירו אותנו לירושלים,
לא הייתי בתקן הרגיל שלי,לא הייתי במדרשה הרגילה שלי, הכל השתנה.

כל התקופה הזאת כעסתי כל כך על זה שהגעתי למשהו שלא ציפיתי,
התחלתי משהו והקב״ה הביא לי משהו אחר, מאתגר וקשה, גם מבחינה נפשית וגם מבחינה מעשית.
לא היה לי כוח לפעול, לא הפסקתי להגיד כמה השנה הזאת הלכה לפח
וכמה היא נדפקה לי, להרגיש חוסר משמעות.

היום במדרשה היה לנו סיור בהר הרצל והגעתי אל אח שלך, פתחתי את הספר וראיתי את המשפט הזה

״להיות עניו זה להיות אדם מופשט-
להבין שה׳ אחראי להציב את המשימות,
ואני אחראי לפעול במה שאני זוכה לפגוש בו״

אני קוראת את המשפט ואומרת לעצמי כמה הייתי יהירה, במקום לפעול לטובה,
להוציא מעצמי את הכוחות שיש בי, להיות ענווה ולקבל את מה שהקב״ה הביא לי התעסקתי בלהתמרמר על זה.

המשפט הזה נתן לי הסתכלות שונה על מידת הענווה. לקבל את השליחות שהקב״ה הביא לי.
להבין בענווה שאני לא שולטת בהכל והקב״ה יודע מה טוב לי, גם אם אני חושבת שלא,
גם אם אני חושבת שנדפקתי, להפיק מזה את הטוב ולהבין שהקב״ה מסדר לי את הכי טוב בשבילי,
לקבל את המשימה שאני אחראית עליה ולהתמודד איתה הכי טוב שאפשר.
אפילו הייתי אומרת לזכות במשימה שהקב״ה הביא לי.

תודה עמיחי על השיעור לחיים!