לעמיחי יעקב ונינו זל ומשפחתו היקרה

לעמיחי יעקב ונינו (ז"ל) ומשפחתו היקרה.
שמי נ. ע. ואני צוערת בבה"ד 1.
אני אומנם לא פגשתי או הכרתי אישית את עמיחי, אך אני רוצה לספר לכם את הקשר שלי אליו.
השבוע, כחלק מההכשרה של בה"ד , יצאנו למסע עמוק ומשמעותי ושמו "מסע מורשת". במהלך המסע נשאלנו "מהי מורשת? מדוע היא כה משמעותית?".
עבורי מורשת היא היא זיכרון, זיכרון שלנו כעם אשר מלווה אותנו יד ביד במהלך חיינו.
"מסע המורשת" התבצע בירושלים. במהלך מסע זה עסקנו, התעמקנו וחקרנו מהם ערכים,
מהם זכרונות ורוח לחימה והכי חשוב למה אנו זוכרים את כל אלה? מה אנחנו עושים בכדי לזכור?
ועבור מה נזכור? אחד הדברים שהכי בערו בי וששאלתי את עצמי כאן, הוא מה הוא "ההינני שלי"? "ההינני שלי למען…".

לאחר הביקור בהר הרצל והעמקה וחיבור לנופלים. התבוננתי בעמיחי וקראתי את משפט –
"בהד שזור נצח קוראים אנו "היננו" והבנתי שההננו שלי למען הוא "היננו".
אנחנו כאן כל הלוחמים ולוחמות (וגם תושבים) מסכנים ונלחמים יומיום להביס את האויב ונלחמים עד המוות,
זוהי מחויבותנו וזו תהיה מחויבותנו לעד – לשמור על המדינה שלנו!

עמיחי הוא גיבור, הוא וכל חבריו – "שמותם ציוו לנו חיים".
אני דורכת כאן היום וחושבת לעצמי האם לשמוח? להיות כעוסה? או עצובה? –
כל אלה באים יחד ומה שהכי בולט – זוהי תחושת הגאווה,
אני גאה להיות חיילת וצוערת ולתת את כל כולי עבור מדינתנו בזכות עמיחי וכל החיילים שהקריבו את חייהם (ז"ל).

ליבי פה איתכם בכל יום וליבם של כל צוערי וצוערות בה"ד 1!
יהי זכרו ברוך
"עם ישראל חי"