אלומ אחות אהובה יקרה

אלומ אחות אהובה יקרה.

רק לפני שבוע ראיתיך והחלפנו מספר מילים בודדות
מי היה מאמין, מי חשב..
הלב כואב, מסרב להאמין.
מסרב להאמין את גודל האבידות ואת גודל האבידה. כל סיפור עליו וכל שיר ושיר שכתב נכנס לי ללב,
מראה לי פעם מהו כיבוד הורים, מהי קירבה אליהם, מהו חיבור לאדמה, אדמת ארץ ישראל.
מהו חיבור לאינסוף, לנשמה; לעבודה פנימית, לעוז, לענווה, לטהרה.
ובד בבד, כמה חיים, כמה חיבור לעולם הזה, כמה הופעת חיים של הפנימיות בעולם הזה. בחטירה. בחיוך מאיר.

אני קוראת בשקיקה. לומדת ומרגישה שמים נכנסים בי ושוטפים
מגיעים ממעיין חיים. מחזקים. מביעים רצון.
לחיות חיים של גודל, של רוממות מבט, של קירבה אלי ולכוחותי מתוך קירבה לה', לנצח, לעם ישראל, לאדמת ישראל.
מתחזקת בנצחיות וגאולת עם ישראל בתוך כל הטירוף והאימה הזו.

כואבת איתך. כואבת מאד.
חושבת עליכם מאד. המון