גם נשמתי בים הרוח מקום מנוחתה תנוע כשירת מלאכים.

הספד חרות לאחיה עמיח

בע"ה

עמיח שלי! האח האהוב שלי!

נהרגת בשמיני עצרת, ביום שבו הקב"ה מתייחד רק עם עם ישראל לבדו, ביום הזה העיזו האויבים הרשעים שלנו להטיל כסותם בין לביא ללביאה בשעה שמזדקקין זה לזה.

עמיח, האיש הכי פנימי ועמוק שיש, כמה חצבת את אישיותך, את מחשבותך, איזה עמקות היתה בנשמתך. כל צעד בחייך נבע מבירור יסודי ורחב, מיפית את עולמך הפנימי וידעת להלך בו צעד צעד ולהתקדם בו בגבורה והקשבה פנימית. ואיזה שירים כתבת, שירים שמספרים את הלב, הנפש והנשמה "ים מלא סודת שלפעמים נפלטים אל חוף". כל התייעצות ודיבור איתך ישר הובילו לחתירה פנימה, למחשבות מקוריות ועצמיות שהחזירו אותי למקום יותר שורשי בנפש.

בסוכות האחרון שכל אחד שיתף בחידוש שהוא מביא לעולם העדת על עצמך שאתה משתדל לבנות את חייך בלי השפעות של חוץ, כל כולך נאמן לעצמיותך, לדיוקך הפנימי, מנטרל את הרעשים החיצוניים, את הנראות וסולל את דרכך לאור האמת, אין בך טיפה של פוזה, כל כולך על מקומך השלם.

עמיח, כמה עדין היית, איך לא סבלת את הקרב מגע למרות שהיית הכי חזק שיש, היה לך כל כך קשה לפגוע באחרים. כל כולך עדינות שיונקת ממעיין טהור ופנימי.

כמה רגיש היית, תמיד שם לב לנימים הדקים של המציאות, שם לב לכל מי שמסביבך, יודע לחוש בחושים עדינים איפה כל אחד נמצא, למה הוא זקוק, האם הוא נפגע. איזה לב ענקי היה לך, לב קרוב ומרגיש, כולם תמיד רצו להיות בקרבתך.

תמיד ידענו שתהיה האבא הכי מושלם, עם ים סבלנות, רוגע ונחת, כמה אהבת את מרים.

עמיח, כמה גיבור היית, בדיוק שינית את הסטטוס שלך בוואצאפ לפני שבוע לפסוק "אַיְּלֵנִי וְאַמְּצֵנִי מֵרִפְיוֹן וָחִיל" וכזה היית. שהצבת לך יעד לא ויתרת לעצמך וחתרת להשיג אותו בכל דרך.  בלי רחמים עצמיים, בלי התקרבנות. סיפרת לנו שביום כיפור האחרון, לא היה מי שישטוף כלים, כמובן שהתנדבת,  אכלת מעדן וישר רצת לתורנות מטבח, אחרי יום שלם של צום שטפת כמה שעות כלים בלי לאכול.

עמיח, כל כך חלמת שיהיו לך איקסים והנה עכשיו יש לך 200 איקסים, הסתערתם קדימה אתה וחברך ומסרת נפשך כדי להגן על העם והארץ.

עמיח, כמה ענו היית, לא סיפרת על עצמך כלום, רק מבין השורות אפשר היה ללמוד את גדולתך, לא עשית מעצמך נושא אף פעם. הבחור הכי חתיך בעולם אבל כמובן שבכלל לא שמת לב לזה. איזה עיניים טהורות וחיוך נסיכותי כובש.

עמיח המצחיק שלנו, אין כמו החיקיים שלך, הערות הקורעות במקומות הנכונים, המדבקות בוואצאפ ששפכו אותנו מצחוק.

עמיח, אח קטן גדול שלי.

תמיד היית בשבילי נשמה גבוהה, עליונה, אצילית, עם רגל בעולם הזה ורגל בעולם שכולו סוד, עולם נסתר, עמוק ופנימי יותר.

כמה אני אוהבת אותך! כמה אני גאה בך! כמה למדתי ממך! על עדינות, צניעות, גבורה, עמקות פנימית, חציבה אישיותית, לב טוב טוב ועוד כל כך הרבה.

עמיח, אתה עכשיו עם סבא, סבתא ולאה בשמיים, כולכם עשויים מאותו חומר, תרעישו עולמות, תתחננו לפני כיסא הכבוד, שיתן עוז ותפארת לעם ישראל, שיודעי לכל אהבתנו, שיטהרנו בטהרה המיוחדת שהיתה לך.

בע"ה תהיו בראש חיילנו לשוב לכל מרחבי ארץ ישראל השלימה שכל כך אהבת וטיילת בה בלי סוף, שכבר עכשיו במלחמה הזו נכבוש מחדש את גוש קטיף ורצועת עזה כולה ונחדש פני אדמה. שהגאולה תמשיך להתגלות עלינו אבל בבקשה בבקשה ברחמים גדולים.

עמיחי, עם ישראל חי

אוהבת אותך תמיד תמיד. מתגעגעת כל כך.