על איפה אני מולו?

אשמח שתשלחי בקבוצה של עמיחי הי"ד..
משתפת שזכיתי להיות בשיחה של רחלי היקרה ששיתפה וסיפרה על עמיחי,
על האדם שהיה, על מה שקרה ועל מה שהשאיר אחריו. הייתה שיחה מדהימה.

חזרתי הביתה עם תחושות קשות. אחת על כך שאיבדנו אדם כל כך גדול,
והשניה, בושה, על איפה אני מולו? מה אני עושה עם החיים שלי? אני חייבת להתעורר.. מטלטל.

אני מכורה לטלפון, לסדרות וסרטים. לא דברים לא מתאימים, אבל פשוט מכורה.
בדר"כ לפני שאני הולכת לישון, אין לילה (חוץ מערב שבת כמובן) שאני לא אראה משהו, גם אם זה סתם סרטון..

במהלך השיחה כשצפו כל הרגשות, הרגשתי שדי. שאני רוצה חיים משמעותיים יותר
ושזה רק מוריד ומשפיע עליי לרעה, שלא נדבר על ההשפעה של זה לעיניים, ועל העייפות המצטברת..

מאז, אני ממש משתדלת פחות להיות בטלפון, ואם כן- אז לראות איזו כתבה חשובה,
איזה סרטון על חייל גיבור, משהו שילמד אותי ויוסיף לי לחיים.
אני משתדלת בזכות עמיחי לרשום כל יום בטלפון מה למדתי היום, ולעשות חשבון נפש קצר.

רשמתי את זה כי אני מרגישה שיש הרבה כמוני- כאלה ששומעים על עמיחי ועל אנשים גדולים- שאיפה אנחנו ואיפה הם..
וגם כאלה שמכורים לסמארטפון שלוקח להם פיזית את הכוח ואת הזמן, ובעצם את משמעות החיים.
כותבת את זה כדי שנדע שגם לקחת על עצמנו דבר דבר, לאט, ואת הדברים הקטנים- זה משנה חיים.
וגם כדי לדעת שזה אפשרי!!!

אפשר לא לתת לטלפון להשתלט לנו על החיים. הגענו לפה לעולם,
יהודים שהשם בחר בנו- אנחנו הרבה הרבה יותר מהטלפון הזה.
לאט לאט, וביחד, נהיה פה טובים יותר.. מקווה שעזרתי למישהו..