"החלום שלי: ליישב בחיי את התובנות הקטנות שנצרכו שיפור במהלך החיים שאני חי"

היי איתי,
כותבת עכשיו באמצע הקריאה בספר על עמיחי, לא הכרתי את עמיחי בחייו,
יצא לי להיכנס לקבוצה ששולחים חיזוק יומי, התחלתי לקרוא ולהעלות כל יום,
וזה ממש חיזק אותי, התחברתי כל כך למה שכתוב שם,
כל פעם שהייתי קוראת הייתי מרגישה תחושות שהן לא טבעיות משהו חוץ גופי כזה רוחני שאי אפשר לתאר במילים,
גם אם עבר עלי יום יותר מאתגר לא הייתי מוותרת לעצמי והייתי קוראת את הקטע שנשלח
ורק אחר כך מעלה, זה כל כך חיזק אותי, לאט לאט הרגשתי יותר ויותר חיבור לעמיחי,
שזה קצת מוזר כי לא הכרתי אותו לפני,
יוצא לי המון פתאום לעשות מעשים ולחשוב מה עמיחי היה עושה או חושב או אומר על זה,
יוצא לי לפעמים לדבר עם עמיחי ולבקש ממנו שיעזור לי בעבודת המידות,
ובאמת שככל שעבר הזמן וככל שלמדתי יותר על עמיחי ועל כתביו
הצלחתי לעלות יותר בקשר שלי עם הבורא ובעבודת המידות שלי מול עצמי,
אני ממש מרגישה שעמיחי הוא חלק ממני,
התחלתי בזכותו ללמוד את ספר מסילת ישרים, וקניתי גם את הספר שלו,
יצא לי לקרוא היום קטע שהוא כותב בו כך:
"החלום שלי: ליישב בחיי את התובנות הקטנות שנצרכו שיפור במהלך החיים שאני חי"
ואני מרגישה שגם אחרי מותו הוא ממשיך להתקיים כאן דרכנו,
דרך זה שאנו מיישמים את התובנות שלו בחיינו,
דרך זה שאנו ממשיכים את דרכו בעולם הזה הוא מקבל במובן מסויים חיים דרכנו.

רציתי להפיץ ולהגדיל את אורו אז ביקשתי מהכיתה שנתלה את המשפט שלו
("ממילא אני עושה את הדברים אז למה לא עם חיוך?") עם התמונה של עמיחי,
התמונה שמחייכת אליי בשיעור או באמצע היום שאני מרגישה שקצת איבדתי את הדרך
אני קוראת את המשפט ומביטה בתמונה של עמיחי עם החיוך הרחב הזה שלו וישר עולה חיוך רחב גם על פני.
תודה לכם על הזכות ללמוד מעמיחי,
תודה שאתם מפיצים ככה את אורו,
זה עושה טוב,
המשיכו כך, עלו והצליחו🫶🏼