נריה שנדורפי- אלון מורה
בראש חודש אחרי התפילה בישיבה, אני עושה לי קפה בקרייצ, עמיחי מגיע ואומר לי: כתוב בהלל 'מן המיצר קראתי יה, ענני במרחב יה' , והוא מסביר לי את הפסוק באור מיוחד על פניו, ואומר כשהנפש שלך במיצר קשה לראות את אור ד', אבל ברגע שאתה במרחב, כשהנשמה שלך משוחררת אז – ענני! במרחב יה – ענני! בשביל לזכות לישועה צריך להיות במרחב, להיות משוחרר ולא מוגבל בשום דבר. הוא אמר לי את זה תוך כדי ערבוב הקפה, ואני זוכר שאמרתי לעצמי מה הוא רוצה ממני אני חושב על הקליק והחלב, ואשכרה זה מה שמעניין אותו, הבנאדם חי בסקאלה אחרת מאיתנו, אבל היה הכי איתנו.
יום אחד באמצע סדר צהרים ירדתי לחדר אוכל ואני רואה את עמיחי יושב עם אוזניות ושומע שיעור של הרב חיים ברוך, לא אמרתי מילה רק עברתי מאחוריו והמשכתי ללכת. אחרי איזה עשרים דקות אני קולט אותו נכנס לבית מדרש, ומסתכל בשעון ופותח גמרא. הבנאדם היה על השעון וניצל כל רגע, לי זה עשה משו. לא זוכר את עצמי מסתכל על השעון בסדר צהרים, הוא גזר ת'זמן בצורה כ"כ מדוקדקת שעלי זה מאוד השפיע.
בערב שבת, הישיבה הייתה בישיבת הכותל לפני יום ירושלים. התארגנו בחדרים לפני שבת ואז אני רואה את עמיחי שוכב על הגב ואחד החברה עומד על הידיים שלו והוא מרים אותו ומוריד מרים ומוריד, היה כיף לראות אותו כזה זרמן ועושה צחוקים כי כזה הוא היה, עם כל העומק והמיוחדות של הנשמה שלו, הוא היה הכי איתנו וזורם על כולם.
כל פעם שעמיחי היה מגיע לשבת בישיבה ראיתי איך הוא שמח ואיזה אור יש לו על הפנים, איך הוא שמח לרקוד עם כל החברה בקבלת שבת, לספר סיפורים בארוחה ופשוט להיות חלק.
שמתי לב שהוא מתאמץ להיות חלק אינטגרלי מהישיבה ולא חייל שבא לבקר. זה התבטא גם בלימוד שלו בשבת תמיד הוא ישב ללמוד עם מישו או לדבר עד השעות הקטנות.. בעיקר שמתי לב שהוא היה מדבר עם שיעור א ושבושים, ומשתף אותם, הוא היה כזה עניו וצנוע ולא עשה עניין משום דבר.
בתחילת סדר ערב ראיתי אותו יושב עם החבורתא צעיר שלו, עם אורות התשובה וגמרא, הקשבתי להם. עמיחי התעניין בבחור, שאל אותו איך בישיבה ואיך הולך לו, ואז התחילו ללמוד ראיתי איזה אור יש לו על הפנים, איך הוא שמח ומתמלא מהלימוד, ומהדיבור עם החברותא, זה היה נראה שהוא מאוד שמח ללמוד עם שיעור א ולהשפיע עליו, אבל הוא נתן לו תחושה שהוא בדיוק כמוהו ואין שום הבדל בניהם.