נקשרתי בדבקות רבה מאוד לדמותו של עמיחי. אני קורא לעמיחי "הרב קוק של הנערים"

היי, שמי …….. אני בן 17 מנתניה, לומד בישיבת….
רציתי לספר קצת על עצמי:
לראשונה, אני – לפני שנתיים – לא הייתי במקום הרוחני שאני בו היום.
בוקר אחד בקיץ קמתי עם צימאון עז; צימאון לגלות מי אני ולהתקרב לבוראנו.

התחלתי להתעמק במוסר, באהבת השם ובעבודת המידות.
התחלתי להתמיד רבות בלימוד הספר "מסילת ישרים". סיכמתי כל שורה,
כל דבר אשר היה נראה לי צורך לכתוב – נכתב. התחלתי לכתוב המון
וגיליתי בעצמי שברוך השם, השם נתן לי כישרון בכתיבה.

המפגש עם עמיחי והשינוי בחיים
יום אחד אני יושב בבית המדרש בישיבה ולומד. אני מבחין מולי בספר שנקרא "מסילת חיים".
אני מרים אותו ונזכר שחברים שלי דיברו עליו רבות.
עד היום הזה החשבתי את הספר [הזה] כמסילת ישרים,
אולי למשהו שלא מבין טוב או שקשה לו להתמיד בלימוד.
התחלתי לקרוא קצת והגעתי להערות של עמיחי שם.

מאז ועד היום חיי השתנו 180 מעלות לצד השני.
כל המסע שלי לחפש את ה"אני" שלי הסתכם ביום הזה.
נקשרתי בדבקות רבה מאוד לדמותו של עמיחי.
באתר שעשו לזכרו קראתי את כל כתביו.
כל ערב אני יושב שעות על גבי שעות ועוסק בכתיבה.

המורה דרך והאח הגדול
אמנם לא הכרתי את עמיחי ולא פגשתי אותו, אבל הוא נהיה בשבילי מן אח גדול בתת-מודע שלי.
תמיד מבצבצת השאלה: מה עמיחי היה עושה? איך לנהוג במקרה זה? כדי לנהוג בהליכות עולם כמו עמיחי,
הלכתי לקברו כמה וכמה פעמים, פשוט לדבר איתו. עמיחי ממש המורה דרך שלי.
אני מפיץ את אורו בכל מקום שאני יכול, כאילו היה אחי הגדול.

אני מוצא בעצמי המון תכונות משותפות עם עמיחי, ואמרו לי את זה עוד לפני שהכרתי אותו.
שמעתי כמה פעמים את האמירה: "וואלה, יוסף חיים, אתה אשכרה הולך בדרכו של עמיחי".
אני כותב כמוהו ומשתדל כמה שיותר להגיע למעלתו.
אני תמיד בשיעור גמרא או מוסר בכיתה זורק הערה של עמיחי על הנושא.

"הרב קוק של הנערים" וזהות
אני קורא לעמיחי "הרב קוק של הנערים".
בגלל שכתביו של הרב קוק מאוד עמוקים והמון בני נוער רוצים ללמוד אותם אך אין להם את כוח הרצון,
אני אומר להם: "תקראו את כתביו של עמיחי, ותראו: זה הוא הרב קוק של דורנו".

בכוח המסע שלי הבנתי כמה מיוחד נבחרנו על ידי אלוהים להיות עם סגולה.
"אתה בחרתנו" – צריך להאמין בזה ולהידבק בזה, כמו שעמיחי היה כותב.
אני עליתי מצרפת, ורק כאן הבנתי מה זה להיות יהודי בארץ ישראל.
איזה מין בן אדם יחשיב חייל שנפל על הגנת המולדת כאחיו הגדול,
מבלי שיש ביניהם שום קשר
התקווה שמכתב זה יגיע למשהו.