אוסף קטעים שעמיחי שמר לעצמו
כל הקטעים הבאים היו שמורים אצל עמיחי בפלאפון בקבוצה שלו עם עצמו.
נתנו לכולם תאריך יום נפילתו.
והם מופיעים כאן ברשימה
'אני לא מאמין בעצמי': כיצד בונים בטחון עצמי?
בפרק השני של הפודקאסט, משוחח איש החינוך אסף אולשיצקי עם פסיכיאטר הילדים והנוער ד"ר מיכאל אבולעפיה על העצמה.
הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ של ערוץ 7:
הרב יגאל לוינשטיין
הרב אליקים חברתיות באביתר
הרב עודד וולנסקי: בזמן הצפירה, אל תגיד משניות או תהילים
הרב עודד וולנסקי
פתח את לבך, בן אדם, פתח את נשמתך.
שתי דקות יש לנו בשנה בהן כל עם ישראל נכנס לקודש הקודשים של תיומת האחדות היותר עליונה,
ואתה עומד בחוץ עם חשבונות שלא ממין העניין!
דומיה של חיבור
היום הזה, יום הזיכרון, עומד למעלה מכל סדר רגיל.
כל החשבונות הקטנוניים ביחס ליום הזה, כל הסברות והפלפולים, אינם משנים מאומה מאמיתת שגב ערכו.
אי אפשר לתפוס ולהבין את גדולת הגדולות שביסוד נוראותו בקטנות ובמוגבלות.
בתוקף מציאות היום הזה, ברור ומורגש שבמעבדת חיינו הפנימית,
על פי סדר פקודת הנשמתיות שבנו… נעשים איתנו דברים.
מי שרוצה לראות ולחוש בדבר ילך ויעמוד בתוך קהל עדת ישראל,
עת מתקבצים הם ועולים לפקוד קברי הצדיקים הנופלים במערכות ישראל.
הלא זהו דבר מופלא ביותר, כי לא רק מי שיקיריהם נפלו במערכה פוקדים הקברים,
אלא המונים, רבים רבים מבני עמנו מפסיקים מלאכתם ומתקבצים בבתי העלמין
בכל קצות הארץ להתייחד עם נשמות הנופלים.
ובהינתן האות, בהישמע הצפירה, נעשים כל ישראל,
נשמותיהם ושורשי נשמותיהם מחוברים ומדובקים יחד ממש, מן העולם ועד העולם במחיצת עליון שאין כל בריה יכולה לעמוד בה.
שתי דקות אלו עושות אותנו מרוכזים ומחוברים כאחד, בדבוקה אחת הנמשכת מן העולם ועד העולם.
נכנסים לקודש הקודשים של האחדות
האם מסוגלים אנו לשער מה באמת נעשה איתנו בדקות אלו?!
ובאים אנשים ואומרים – נאמר אז משניות או תהילים, כדי שחלילה לא ניבטל מתורה.
האם זהו הדבר המתבקש לרגעים אלו?!
פתח את לבך, בן אדם, פתח את נשמתך, היה עושה מעשה עמך בחיבור עם כל ישראל.
שתי דקות יש לנו בשנה בהן כל עם ישראל נכנס לקודש הקודשים של תיומת האחדות היותר עליונה,
ואתה עומד בחוץ עם חשבונות שלא ממין העניין!
פעמים מספר עמדתי ליד רבנו, (הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל)
ברגעים אלו, וזה הספיק לי לכל החיים. אי אפשר לתאר ולספר מה התרחש אצלו.
אמנם בנוראות הנסיבות, אבל זו הזכות היותר גדולה והשגב היותר עליון, בהיות כל ישראל מכונסים יחד,
כאיש אחד בלב אחד, בדביקות של מחשבה, לב ונפש, עם כל אלו אשר נשפך דמם על מזבח שיבת ציון ובנינה.
==
הרב עודד וולנסקי מתלמידי הרצי"ה, ר"מ בישיבת הר המור. שכל את בנו אברהם וכלתו אביטל בפיגוע רצחני בשנת 2002.
אנשי האמת ואנשי המציאות פתחו שפה מעט שונה ולפעמים מקבילה ולא נפגשת, עם דגשים שונים.
https://www.inn.co.il/news/599397?utm_source=webshare&utm_medium=social&utm_campaign=share
מסירות נפש הרב קשתיאל
לימוד SEL אמוני – כוחה של חבורה
לוחמת ומחנכת
נפלה מצודת דוד כבתה המנורה וכבה אורה
כתבה משפחתה של יעל בן דוב, במודעת האבל שבה הודיעו על פטירתה של אחת מלוחמות הלח"י האמיצות שהיו בארגון,
ונשארה נאמנה לדרך ולרעיון עד יומה אחרון.
יעל נולדה בשם חיה למשפת ברנדווין בירושלים, וגדלה בשכנות זכרון משה. יעל נולדה למשפחה מיוחסת, המתייחסת לגדולי וראשי תנועת החסידות.
אביה של חיה הרב דוד אריה ברנדווין היה בעלים של בנק "ציון" ושותף לרכישת קרקעות רבות בארץ ישראל ובהעלאת יהודים ארצה.
חיה גדלה בבית עם דעות לאומיות מוצקות הצטרפה בגיל צעיר לבית"ר ולברית החשמונאים.
"כשטיילה עם אימה ברחובות ירושלים", סיפרה,"ראתה קבוצת אנשים מתגודדת סביב קיר עליו הודבקה זמן קצר קודם לכן מודעה".
חיה ואימה התקרבו לקיר וראו כי בחתיכה שנשארה על הקיר לאחר שהבריטים ניסו להוריד את המודעה חתום ארגון הלח"י.
חיה החלה להסתקרן מי זה הארגון הזה ואיך מגיעים אליו. לאט לאט היא גילתה כי אחד מחבריה לברית החשמונאים הוא ממדביקי המודעות וניסתה דרכו להצטרף ללח"י. בשל גופה הצנום והקטן נדחתה בתחילה. אך לאחר מחשבה כי אולי ממדי גופה יכולים דווקא להועיל לפעולות המחתרת ויעל התקבלה כשהיא בת 15 בלבד. אחת הלוחמות הצעירות במחתרת.
יעל השתתפה במספר פעולות פיצוץ פסי הרכבת בהדבקת כרוזים ובהפצת חומר הסברה. אך בשל ממדיה שימשה בפעולות רבות כתצפיתנית, לאסוף מידע על תנועות הבריטים.
באחת הפעולות שיועדה לחיסול הרמטכ"ל הבריטי אלווין ברקר, תוכנן כי חיה תהיה זאת שתפעיל את מטען הנפץ כשהיא עוברת בסמוך לברקר במסווה של מטפלת העוברת עם עגלת תינוק.
הפעולה בוטלה ברקר ניצל וחיה קיבלה שם חדש איתו הלכה עד יומה האחרון "יעל", על שם יעל התנכ"ית שחיסלה את סיסרא, שר הצבא של מלך חצור. “רק שיעל ההיא הצליחה להרוג אותו” סיפרה חיה.
כתצפיתנית הייתה לה תרומה מכרעת לפעולת שחרורו של ישראל אלדד ממרפאה במרכז ירושלים. לאחר פעולה זו בעקבות הלשנה נאלצה לעזוב את ירושלים ולהתחבא.
לפני קום המדינה נישאה יעל לטודי פלאי לוחם לח"י אגדי אף הוא. לשניים נולדה בת בשם שרה ולאחר זמן קצר נפרדו השניים, ויעל נישאה לשבתי בן דוב.
לאחר קום המדינה פנתה יעל לשדה החינוך בו ראתה המשך ישיר לפעולותיה במחתרת.
ומאז ועד שנותיה האחרונות העבירה שיחות לבני נוער על תקופתה במחתרת, ועל היעוד והשליחות של עם ישראל.
לאחר מלחמת ששת הימים עברה ל"בית השבעה" בשכונת בית חנינא בצפון ירושלים.
באחד הראיונות האחרונים שנערכו עימה, סיימה את הראיון:
"שנשמע בעזרת השם רק טוב, ושתהיה גאולה שלמה לעם ישראל”.
https://chat.whatsapp.com/IkgH1aK4HhV6bMAAuLSbhc
השלמה קטנה.
בשבת בה קראנו על פעולתה של יעל המקראית שוחררה מהשורה יעל מהמחתרת לוחמת ומחנכת.
עזבתי את האדם. עזבתי גם את הדרכים ואת הנתיבות. שמתי אל המדבר פני.
בלכתי המדברה עברתי יערי-עד וסלעי-עד, עליתי על הר גבוה ליד נחל שוטף.
ישבתי לנוח, צללתי בתהום זיכרונות ומחשבות.– הנה אלה האנשים, אשר שם מתחת,
אומרים: "יש אלהים", "אין אלהים", "אלהים חי", "אלהים מת" – היודעים הם מה הם מדברים? הנה צמאתי מאד.
הבה ארדה נא ואשתה מִמֵי הנחל הזכים אשר לפני. הנה צמאתי.
גם טרם אשתה מן המים אשר לפני, ידוֹע אֵדע את המים. יודע אני את החסר לי.
יודע אני אל מה אני שוקק… הנה צמאה נפשי לא-להים. הולך אני לבקשהו.
ואולם גם טרם אמצאהו – אדעהו. יודע אני את החסר לי, יודע אני אל מה נפשי הומיה…
עוד טרם אטעם מן המים אשר לפני, עוד טרם אדע את טיבם, ואולם ידוֹע אֵדע כי צמא אני להם.
ואם גם ייבש הנחל, ואם גם כל מעין ונחל יבש ייבש – צימאוני לא יחדל.
ואם גם אֲדַמֶה כי דבר המים – הנה ריק הוא, כי חזון המים – חזון-שווא הוא,
גם אז לא יחדל צימאוני. אם יש מים בעולם ואם אינם, צמאי ישנו בודאי.
אין הצמא יודע "יש" ו"אין", הצמא יודע רק את החסר והלוך ילך לבקשהוּ.
אם גם אשמע ללהג בני-חלוף האומרים "אין אלהים" – צימאוני לא-לוהים לא יחדל.
אם אין א-להים מחוצה לי, הנה ישנו – בצימאוני.
ואולם הצמא הוא תמיד לדבר החסר, לדבר שמחוץ, ולכן אם גם הא-להים בקרבי הוא יושב ולא מחוצה לי,
הנה תמיד אערוג אליו כאל דבר היקר לי מנפשי ועומד הוא חוץ לנפשי, במרחק אין-קץ ממני,
וללכת אליו אני צריך ולבקשהו בכל ימי חיי.
– עד שהגוף לא קורס
– לא לתת לגוף מנוחה שלא תיכנס תולעת העייפות
–
לקום לשבת ולעשות תרגילי נשימות
כנל בערב עם שמע ישראל
במהלך היום ללמוד בנחת
לשמוח שמחה פשוטה
התבודדות כנה
-כל הנפילות באות כי האדם לא מאמין בעצמו.
-הגיבושים עובדים על הכרה שכלית.
-אם אני רואה שאני במקום החמישי- להתאבד פעם אחת פעמים.
-קשה כשאין טעם- ולכן להתאבד על הראשונים
-לא לפתוח את הפה לעבוד בשקט
-הכי קל לרוץ עם האלונקה
-לחשוב על הכיף שיהיה אחכ
-להתחדש כל שנייה זה כל ספרינט מחדש
–
– השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך
לתת לה' נוכחות במציאות. לתת לי את הוודאות הנכונה לעשות כרצונו.
– ביום סיירות היה גילוי מיוחד- של נוכחות שלי בצורה מלאה במציאות כששום דבר אינו פועל עלי
ובמקביל תפקוד מלא. אחכ במפגש עם העולם לא היו כלים להופיע את אותה נק.
זו מציאות של הסתרה שנראה כאילו שום דבר באמת לא נבנה.
אך צריך לדעת שבמציאות הזאת ה' מבקש ממנו לפנות את הלב אליו
ובאמת מטרת ההסתרה היא הופעה גדולה יותר במציאות.
📝 תבנית אימון:
⏰שעת התחלה-
🪞 מה עשיתי-
🧰 נק' לשיפור-
🤙 פרגון לעצמי-
"ההתעמלות שצעירי ישראל עוסקים בה בא"י לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה,היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים..ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל"💪😇
שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ: {טז} יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם: {יז} יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ:
יֵשׁ וְנִדְמֶה: הַזִּכְרוֹנוֹת אַךְ הֶבֶל,
כִּי עֲרָפֶל קוֹרֵן עוֹטֵף בַּלָּאט
מְחוֹז הֶעָבָר – הָאֹשֶׁר וְהַסֵּבֶל,
כְּאֵב הַפְּצָעִים וְנַחַת הַמִּקְלָט.
הֲלֹא חֲלוֹם אִוְּתָה פִּנָּה נִסְתֶּרֶת.
דְּבֵקוּת לִבִּי בְּלֵב קָרוֹב וָעֵר?
וְיוֹם בָּהִיר וָקַר, וְאָח בּוֹעֶרֶת,
וְרַחֲשִׁי הַזַּךְ וְהַנּוֹהֵר?
יְהִי כָל עֲבָרִי חֲלוֹם נִרְאָה אֵי־פַעַם,
אַךְ בְּמִדְבַּר חַיַּי הוּא נַחַל לֹא אַכְזָב.
אֶכְרַע אֵלָיו דּוּמָם, בְּלִי מֶרֶד וּבְלִי זַעַם
לְרַוּוֹת בּוֹ צִמְאוֹנִי בְּלַהַט הַשָּׁרָב.
מהו פרויקט בן־יהודה?
יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה…
שמואל א', ט"ו, יח
כֵּן, גַּם אֲנִי חַיָּל וּמְשׁוֹרֵר!
הַיּוֹם אֶכתֹּב בָּעֵט – מָחָר אֶכתֹּב בַּחֶרֶב;
הַיּוֹם אֶכתֹּב בִּדְיוֹ – מָחָר אֶכתֹּב בְּדָם;
הַיּוֹם- עַל הַנְּיָר, מָחָר – עַל גֵּו אָדָם;
שָׁמַים נָתְנוּ הַסֵּפֶר וְהַחֶרֶב.
גּוֹרָל חָרַץ: חַיָּל וּמְשׁוֹרֵר.
נוֹרָא-הוֹד וְשַׂגִּיא שִׁיר מְשׁוֹרֵר:
בִּשׁחוֹר אוּדֵי-בָּתִּים, בְּלֹבֶן לַהַב-חֶרֶב,
בִּזהַב לַהֶבֶת-אֵשׁ, בְּאַרגְּמַן-הַדָּם,
בְּכֹחַל-כּוֹכָבִים נִרקַם חֲזוֹן אָדָם,
אֲשֶׁר מָחָר לְחֵרוּתוֹ יִלחַם – וְעֶרֶב קְרָב בַּמַּחֲנֶה שִׁיר מְשׁוֹרֵר.
