גם נשמתי בים הרוח מקום מנוחתה תנוע כשירת מלאכים.
בעז"ה
הספד עמיחי
עמיחי אחי האהוב! "צור ישראל על במותיך חלל" רציתי לברוח מהרגע הזה, לא מאמין שזה קורה- כותב עליך הספד. כל מילה שאני כותב רק מקטינה ומצמצת את הדמות הענקית שלך. לא מצליח לבטא במילים את מה שאני מרגיש
מדמיין אותך נכנס לבית אחרי שבועות בצבא סבב חיבוקים הפנים שלך מאירות עם החיוך הנצחי וישר רץ למעלה להוריד את התיק המדים והנשק את הפוזה הקליפות חוזר עם קצר שואל מה עם כל אחד עד הפרטים הקטנים,
כל מקום שהייתי בחיים תמיד זה היה נוסח הקבוע: מה השם?" ונינו? אתה אח של? כן. וואו אתה לא מבין איזה אח יש לך, ואז סיפורים וחוויות כל אחד מהזווית שלו מהמקום שהוא פגש את האור המיוחד את האדם הגדול שהיית, היית לך דרך מיוחדת לא להטיף מוסר אלא להיות דמות, תמיד אמרת לי שבצה"ל אתה לא אומר כלום על הדת ולמרות זאת כל רגע גרמת לעוד מישהו להאמין להניח תפילין ולפתוח את נפשו בשיחה ארוכה לפניך, קורא דברים שכתבת הגעת לעמק עצום רואה תמונות מסרב להאמין מקום פנימי בנפש שאומר שדי עוד רגע נתעורר והכל יחזור,
תמיד אמרו לי שאנחנו דומים גם במראה וגם באופי וכתוצאה מזה נוצר קשר מאוד חזק, זוכר את הטיול האחרון שלנו רגע לפני ראש השנה לעין עוז איך אתה מספר לי בעניים בורקות על זה שכיוונת מטוס קרב השבוע, הרבה פעמים היית מתקשר ימי שישי ושיחות ארוכות רוצה עוד קשר עוד קרבה, חברותות שהיה איתך, רק עכשיו לא היתה לך התלבטות בכלל אם להגיע ראש השנה לישיבה אחרי שבועיים מפרכים של מסכמים שהיו לך שהמחשבה הכי נורמלית זה לחזור לבית ואמרת לי שהחיבור לישיבה זה מה שנותן לך את הכוח להמשיך הלאה. זוכר ריצה שהיתה לי איתך שאני כולי מתנשף ואתה אומר לי בטון אמיתי שמע זה ריצה קלה אצלנו, מאוד היה חשוב לך שנגדל שניהיה מקצוענים שיהיה לנו קשר עם המשפחה פתחת קבוצה שלי ושלך ואיתי ושלחת שם כל מיני דברים קטנים אמרת לי פעם חברים זה לא לתמיד אבל משפחה זה לנצח, מרגיש שכל מילה רק מקטינה לא מצליחה להעביר את מה שאני מרגיש
הרב אומר באורות הוא "גרם להופיע את אלה הנשמות, שהרגשתן הפנימית בתוכן שלם היתה. מלחמת קיומם, קיום האומה, מלחמת ד' היתה בהכרה פנימית. עזיזים היו ברוחם וידעו בעמק החשך לבחור בטוב ולסור מן הרע.. ואותן הנשמות החזקות חוזרות לחיות בנו כימי עולם". כזה היית עמיחי נשמה ענקית כלל ישראלית בחיים לא היה אתה תמיד היית חלק.
יש בי רצון לדבר עליך ולספר אותך על המבטים החיוכים המעשים הפרטיים על עמיחי הפרטי שלי אבל מצד שני שמך הוא עמיחי עם חי כל רצונך ומהותך נשמתך הכלל ישראלית זה הרצון שנחייה את העם הזה שנרומם שנגדל שניתן כח בלבבות שנזרים אור וחמצן בגופים הנרפים. אנשי אמונה אבדו באים בכח מעשיהם כזה היית בא בכח מעשיו שונא את הכבוד את התהילה בפשטות ועדינות אין קץ הצלחת לחדור ללב של כל אחד שפגשת, אהבת כל כך תנ"ך רצית שניהיה כמו גיבורי דוד.
הרב כותב בעוד מקום "הנדיבות העדינה מרחבת את הלב כל כך ומעדנת את הרגש, עד אשר את הכל הוא מרגיש, עד אשר את הכל הוא מרגיש את כל הצער שבעולם הוא חש, וחפץ לעזור ולהושיע, ורק על עצמו הוא שוכח." כזה היית!
מנסה לקחת משהו לחיים מדמותך הענקית ומהחותם הענק שהשארת בנו ומבין שהמשימה לא אפשרית, כל מקום שאלך תמיד זה יהיה איתך אתה עמוק בתוכי, שומע הקלטות שלך ומרגיש אותך חי וקיים איתי.
זוכר סיפור קטן שלמדתי אורות עם כוס קפה אלעד זרק כדור ובטעות נשפך כל הכוס על הספר שהיה עם מלא הערות שלך היה קשה שלא לכעוס שנים של השקעה ועבודה שחזרת מהצבא אמרת הכל טוב הכל בסדר לא קרה כלום לומד ממך כל כך הרבה
תדרוש גאולה לשבותנו, אין מי שעומד במחיצתם של הרוגי מלכות תאחז ברגלי הכבוד ותדרוש תבקש גאולה,
אתה עכשיו ליד סבא וסבתא ולאה ועוד המון מעמ"י צדיקים וגדולים וגיבורים שמסרו נפשם על קידוש ה' העם והארץ בטוח שמשמיים אתם פועלים גדולות ומקדמים את שיבת עמ"י לעמו תורתו וארצו. מדמיין את כל פמליה של מעלה מקבלת את נשמתכם הטהורות.
אלעד אבישי ורוני כל כך אהבו אותך יורש ממך את התפקיד של הבן הגדול תעזור לנו להתמלאות בכוחות שהזמנים הגדולים מצריכים ממנו
היה מליץ יושר בעדנו אוהב אותך ומתגעגע בניה