לראות שנושמים טוב
ואז מתקדמים לעמוקים
ידידיה גרינוולד מספר על עמיחי
– מה למדת עם עמיחי?
נקודות, לא יודע כבר אולי אם אלמד עוד פעם אני אנסה להיזכר אבל חלק מהדברים היו לפני או חלק מהדברים היו תוך כדי איתו אבל היה באמת כיף
-תספר לנו דברים שאתה זוכר
קודם כל, כל התקופה הזאת היה לי מאוד קשה בסוף עמיחי היה בן אדם שנגע בי מאוד, גם בגלל זה ביום שני אחרי כפר עזה זה באמת, הייתי קשור מאוד גם למ"מ בפלוגה אבל זה היה כאילו משהו אחר מאוד כאילו זה היה בן אדם שאתה מכיר וזה היה גם בן אדם שבן שנגע בך שעשית איתו תהליך, היה לי תקופה ארוכה שמאוד מאוד ניסיתי להדחיק את זה בהתחלה, כאילו היה לי מאוד קשה לראות את זה בהתחלה היה לי מאוד קשה לראות את הקבוצות והדברים להרגיש שבאיזה שהוא מקום אתה לא חלק, אבל לאט לאט עם הזמן באמת ניסיתי להזכר במה כן, והיה הרבה כן, כאילו גם באמת שנה א' כאילו בסוף חברותא צעירה זה לא… זה בדרך כלל בן אדם שלא תמיד יש קשר, אפשר להגיד שיש רק קשר מקצועי בסוף זה מתחיל בסדר ערב נגמר בסדר ערב, אבל עם עמיחי זה היה משהו אחר גם אני חושב שזה מה שהחזיק הלאה היינו מאוד בקשר כל הזמן, גם בצבא, היו זמנים שהיינו מדברים קצת יותר הזמנים שקצת פחות אבל כל שיחה הייתה מחזקת מאוד מאוד אותי, מאמין שגם אותו קצת כאילו זה גם בשיחות איתך הוא גם פורק והוא גם מקשיב וגם שומע, הוא נותן כזה הכל מהכל
– הוא שיתף אותך בשיחה האחרונה? לגבי הדייטים והכל או שלא?
כן, דיברנו על זה תמיד אנחנו מתחילים בלדבר על אלומה ולראות אם משהו מתקדם
– הרגשת אותו שהוא רוצה אז לחזור?
כן, הוא אמר לי שכן, כאילו הוא אמר שבסוף המסלול הוא ינסה מחדש, אני חושב שזה משהו שהיה אצלו, היה לו מאוד את המסירות הזאת למשהו אחד כאילו היה לו מאוד קשה, זה משהו מיוחד כי היום כולם גם אני בן אדם כזה אתה אוהב לחיות על כל העולמות להגיע לתפור את זה ולתפור את זה, היה לו באמת את המסירות, המסירות החברתית לכל דבר
– זה אומר שהוא כן מצא את הזמן להשקיע חברים
כן כן.
– לא העלנו את זה, אבל יש לו המון במחברות, מי אני רוצה להשקיע החודשים הקרובים? והוא כתב שמות, אבל ממש רואים שהוא מציב את זה כיעד, במי חשוב לו עכשיו להשקיע
זהו אז באמת היה את החברותא שהסתכמה בהרבה יותר מזה, ובסוף שיעור א' שאני התגייסתי אז עשו לנו גיוס ביחד, אני והוא
– ישנתם פה נכון?
כן, עברנו בכינרת, זה גם משהו מטורף בפני עצמו, זה נראה לי פעם ראשונה שטיילתי עם בן אדם לבד
– ואפילו הכנת לו מגנט,הוא היה על המקרר שלנו תקופה.
זה היה אחד הטיולים הכי כייפים שהיו לי בחיים, כאילו קודם כל כיף לטייל עם בן אדם שמכיר, שיודע להנות, יום אחד ירדנו לכינרת באופניים וחזרנו באוטובוס יום שני עם הטרקטורון, כאילו לא 'יאללה בואו נסע לאיזה מקום נעשה פק"ל ונחזור' כאילו היה באמת טיול מטורף וגם מעבר לכיף היה המון המון משמעות וזה היה שלוש שבועות לפני שהתגייסתי, וזה היה הרבה דיבורים על החיים על המשמעות, פעם ראשונה שמצאתי את עצמי יושב באיזה נהר הירדן ובאמת חוץ מלשחשך רגליים לדבר על דברים יותר עמוקים, בהתחלה נראה לי הסתבכתי להגיע לפה והוא בא לקחת אותי מצמח.
– כולו לב זהב, כדי להקל עלייך, הוא יקל עלייך.
היינו אמורים לעשות את הטיול אני, אהרוני והוא, אחות של אהרוני התחתנה שבועיים אחרי זה קיצור, מצאנו את עצמנו לבד, גם בטיול הזה נראה לי חברים שלו מהשיעור טיילו תוך כדי שאנחנו טיילנו, אז קפצו אליהם כדי לראות אותם ולהיות איתם גם ולא לפספס, וגם שהיינו פה החברים מאלה באו לקחת משהו כי הם בצפון גם בקצרין, כולם הרגישו בנוח תמיד לבוא ולבקש
– ואיך אתה מסביר את המעבר הזה לברוכין שהוא עשה?
יש הרבה דברים שעכשיו שאני חושב עליהם, אני כאילו וואי זה עמיחי בצורה אחרת, היו תקופות של סדרי בוקר, יש ימים שהוא היה יושב בחדר ולא יודע אם היה תקופה ארוכה, יש סדר בוקר אחד שלא בא לו ללמוד, וכאילו בסוף שנתיים מעליו ואתה רואה את זה כבן אדם במשבר אין לו כוח ללמוד, בן אדם עובר לברוכין כי הוא מחפש את עצמו ולא טוב לו ובסוף עכשיו אחרי שאתה קורא קצת וזה אתה מבין שהבן אדם פשוט לא ברמה שלך ואתה חושב שאתה לומד ושורד כמה שנים בללמוד
לפי דעתי זה היה המקום של המעבר לברוכין
– כן זה מה שהרב שלו אמר, הוא אמר שזה לא סוג של תסבוך שמישהו מחפש את עצמו, זה היה מישהו שיודע מה הוא רוצה לקבל שם
לי הוא אמר שלא טוב לו, שהוא חשב בהתחלה שלא טוב לו להיות בסביבה עם המון חברים והוא לא מצא את עצמו ככה הוא אמר, הוא חיפש קשר הרבה יותר אישי גם עם הרב וגם עם החברים, באיזשהו מקום כאילו בן אדם בשיעור א' לא מצא את הקשר עם הרבנים את הקשר האישי
– גם זה היה סיוט זה היה בקורונה, לא היה אפשר לדבר עם הרב, זה היה בתוך ניילונים, הרב דיבר איתך מעבר לניילון
אני הייתי אחד השמחים שהוא חזר לאלון מורה, כאילו מאוד שמחתי שהוא עבר שטוב לו אבל לא הצלחתי לתפור את הדברים ביחד כי גם אני חוזר לישיבה מהצבא ומאוד שמח לראות את כולם
-זה היה בדיוק תקופה שבא יצאנו לדייטים, כל פעם הוא היה חוזר במוצאי שבת באמצע הלילה ואומר לי "עוד רק עברתי בברוכין להשאיר משהו בישיבה"
חיפשתי באיזה מוצ"ש אחד את המקום שלו בבית מדרש איזה 40 דקות, לא זוכר למה לא ראיתי אותו או שהוא לא היה או שהוא רציתי לעשות לו הפתעה, הוא שלח לי יום אחרי זה הודעה אני לא זוכר מה היה כתוב בה אבל אני זוכר שזה מאוד שימח אותי, אמרתי שזה שווה את השעה אתמול בלילה, בשעה 2 לחפש את המקום שלו, בסוף לא מצאתי את המקום שמתי את זה איפשהו ושלחתי לו הודעה.
– לא, כי גם לנו הוא באמת לא נתן את התחושה שהוא הצליח ללמוד, כל הזמן הוא דיבר שאיך שהוא ציפה מה3 שנים ומה שקרה בפועל זה פער, ופתאום אחרי שהוא נהרג הסתכלתי גם בחוברת של המסילת ישרים וגם בחוברת של האורות (והכל כתמים) והכל באותיות קטנות ומלא מלא, איך הוא עבד עליי ככה כאילו איך לא הבנתי שהוא כל כך הצליח כאילו כל הפער היה בין מה שרצה להשיג לבין מה שקרה אבל הוא הצליח בענק, הוא ממש הצליח לבלבל אותנו
– שהנשמה שלו כל כך שייכת היא לא רגילה, כל מה שהוא יצליח להשיג זה עדיין לא מה שהוא ירצה, הנשמה שלו שואפת כל הזמן ליותר למקומות הרבה יותר גבוהים למעבר מה שהוא.
– ממש רואים את זה בכל השירים השאיפה לאינסוף, נגיד הוא דיבר איתך על הדברים האלה?
לא, לא שזכור לי משהו מסוים
– הוא לא דיבר, נכון?
– הוא הראה לך על השירים, על מה שהוא כותב?
לא ממש, הוא כתב לי על התמונה ולא קראתי את זה אבל רק עכשיו קראתי את זה נראה לי פשוט לא הבנתי מה כתוב שם, אני לא זוכר זה לא משהו שאומרים לך 'הנה תראה כתבתי', יכול להיות שלא יחסתי לזה חשיבות חשבתי שזה סתם איזה שיר, לא יודע באמת שאלה.
– מה הוא כתב לך על התמונה?
לא יודע אני צריך להסתכל, (*הולך להביא *).
– ואו, אנחנו חייבים
– מה זה עוד שיר?
– כן, זה מדהים,כאילו זה כלפיך?
כן, כנראה
– וואי מני זה מטורף, ידידיה זה מטורף
– באיזה הקשר הוא כתב לך את זה?
– שהם נפרדו…
במסיבת גיוס שלי, בסוף החברותא שלנו
– "שגרעין קטן מחפש לגדול, ה' מפגישו בעץ גדול עם צל גדול, שהגרעין תועה העץ תוהה, הגרעין מתפזר והעץ אוסף מהר הוא לא יוותר, שהגרעין מחפש קרקע להישתל העץ תומך ומלווה שלא יכשל, שהגרעין ___ מלחפש העץ בונה בו אמון ממולא באיך, הגרעין נשתל והעץ ממשיך לגדול אל על, והגרעין מרקיב והעץ מרכיב, והגרעין זקוק לכוח לצמוח והעץ מחדירו אמון ו _ , והגרעין נובע והעץ שוכך עליו מחייך מעת לעת, והגרעין נובט והעץ מזרים ומנתב, והגרעין שוהה והעץ מפגישו עם הכוחות, ולגרעין לפעמים תשו הכוחות, והעץ מחדירו שמחה, והגרעין מחפש ברכה והעץ מלמדו שיכול גם יכול, והגרעין לומד עוצמה והעץ מעניקו עצה ,תורה וחוכמה , והגרעין לפעמים חושב לקטון והעץ מחדירו אמונה בל יוותר, ולגרעין אין טעם לגזע עצו והעץ טעמו כטעם פריו, והגרעין מתמלא כוחות ופורח העץ מסתכל עליו מחייך ושמח, איך אתם כורתים ברית נעורים העץ הגרעין וסם החיים, העץ והגרעין מחוברים כוחות הגרעין מעלים ניצנים, עכשיו העצים נפרדים אך בעומק הם ישארו משולבים, הגרעין ישאיר מהעץ הרבה חוכמת חיים, והעץ ימשיך להעניק חיים לסובבים, מדי פעם יתחברו הענפים יחד יזרימו נחלים עדנים, הרי שניהם ממש כאחים אוהבים"
– ואו איזה כיף לך, לקבל דברים כאלה מעמיח, זה עם המון המון אמון איזה תמונה יפה
למה הוא לא אמר, לכתוב דבר כזה, לא קראתי את זה כאילו לא ראיתי את זה
– אבישי: יש פה הזמנה לחתונה, אשכרה.
זה גם כמעט לא היה אצלנו בבית, זה היה אצלי בבית, בחדר שלי
– היה לו הרבה אמון בך, עמיח לא לכולם נתן את ליבו.
– מצחיק מה שאתה אומר לגבי החינוך, שהוא רצה להקים בית ספר שלא יהיו חייבים לבוא וכל אחד ילמד בקצב שלו, נכון?
"חיית בעולם שלך עולם של מחשבה, דיברת הרבה על העולם שלך שהוא בהחלט לא היה העולם שלנו, בעולם שלך חינכו בבית הספר אחרת, יצא לנו לדבר על זה הרבה מאוד שלמדנו על מחלוקת תלמידים, לא יכולת עם המחויבות הזאת שיש למסגרות היום, רצית עולם מתוקן, שכל נער או ילד בוחר בו טוב…"
– תמשיך למה אתה עוצר?
– כמה היינו מתווכחים על זה, וואי וואי
– למה עצרת, זה ארוך? אז תשלח לנו
"רק לחשוב שהקשר שלנו התחיל מחברותא צעירה ומכבר ממזמן נהיה משהו אחר, קשר עמוק של התייעצות שיתופים וחיזוקים, אני לא אשכח שבאת ושאלת אותי מה הדבר שמשאיר אותי הכי קשור לישיבה בזמן הצבא ואמרתי לך שהרבנים, לאט לאט ממש עידנתי אותו בהתחלה ראיתי גם שהוא כתב הרבה בספר על הימי שישי, אז אני זוכר שממש שידלתי אותו להתקשר בימי שישי לרבנים, הוא פשוט בא אליי יום אחד ביציאה כזאת.
– אה ואו, זה ממש יפה, מה הלחיץ אותו?
– הלחיץ אותו ש'איך אני נשאר באמת מחובר למקור האמיתי, למקור של הכוח, של התורה בתוך המסגרת הצבאית, זה מאוד הטריד אותו כאילו כי המסגרת הצבאים היא מבלבלת וסוחפת כאילו 'איך אני כל הזמן כאילו יונק מהמקור'
ממש, זה הוא קרא לי שהתארסנו "ידידיה אחי ורעי האהוב, כל כך שמח בשמחתך ומתרגש כל כך, היום האבן הראשונה בבית שתבנו מונחת, אותו בית שאותו שתבנו על יסודות איתנים בעל אמון והכלה, וחיבור על טהרה קדושה שמחה, פשוט בית של תורה כל כך שמח ומתרגש ואוהב מאוד ולכל עזרה אשמח לעמוד לרשותך, עמיחי החברותא הצעירה"
– ואו איזה חמוד
הוא אהב את הטוהר הזה של ה'צעירה', כל מקום הוא כתב החברותא הצעירה, גם לפני המתנה אתה יודע שהוא סתם עבר בירושלים ואז הוא חשב איך לעשות טוב לאנשים, ואז הוא נכנס והוא קנה .
– אה זה הפתק שהוא כתב לך? אני מזהה כי הוא היה תלוי לנו על המקרר באותה תקופה, אבל אז הוא היה יותר רגוע מהרגיל. איך הרגשת אותו?
תמיד הוא היה רגוע
– תמיד היה לו חיפוש אינסופי
-אשתו: ראש השנה הוא אכל אצלנו, ואז אחרי הסעודה, הם כזה דיברו כמה מילים שהם היו בדרך, הוא שאל את עמיחי כמה זמן נשאר לו ומה הלאה ועמיחי ממש אמר לו 'אני לא יודע מה יהיה אבל אני יהיה שלם אם כל דבר שאני יקבל' לא יודעת אם אמרתי לך את זה או לא, אבל הרגיש כאילו שהוא אמר את זה ממקום אחר (רגוע), כאילו מה שאני יקבל זה מה שנכון לי זה מה שהקב"ה לוקח אותי
– אני מרגישה שזה משהו שהתהליך שקרה לו רק בשבועות האחרונים
-אשתו: כאילו יחסית מהחברים, עמיחי היה חבר של ידידיה, שהוא וידידיה היו מדברים לא הייתי שומעת את השיחות שלהם, זה לא היה ברמתי.
– למה זה היה צלילות עומק כאלה?
-אשתו: הם היו נפגשים אחרי חודשיים שהם לא נפגשו, ועושים את החיבורים שלהם, אבל דווקא בראש השנה זה היה במטבח אז הייתי נוכחת הייתי חלק, ובאותו רגע אמרתי לעצמי 'ואו, הלוואי שנצליח להגיע יום אחד להשלמה כזאת עם המציאות.
– הוא באמת הגיע, זה מה שמרגיע אותי שהוא עלה ממש שלם, גם בערב שמחת תורה התקשרנו אליו כי היינו בדרך לתל אביב, הוא היה נשמע רגוע ושליו ברמה שאף פעם לא שמעתי, ואז מני אומר לו 'אתה נשמע שאתה בבית במלון 5 כוכבים, מה אתה נשמע כזה רגוע?' אני כאילו מרגישה שהוא השלים את התפקיד שלו, זה מה שמרגיע אותי שתמיד היה איזשהו תנועת חיפוש, בירור חוסר שביעות רצון עצמי כזה. גם שלוש ימים לפני נסענו לעשות לו פרישה בצומת כוח, רמות נפתלי, והוא ישב איתנו שעה וחצי רגוע שמח שליו, והוא ידע שיש לו בלת"ם בערב, הוא לא ידע לאיזה בלת"ם אבל העלו אותו לאותו מחלקה פעמיים, ועדיין הוא רגוע.
התקשרתי אליו בשבת בבוקר, כאילו אני קפצתי לאלון מורה לקלא ואז אמרתי לעצמי, הרצתי דברים בראש 'בטח גם עמיחי בבית, ובטח גם אותו הקפיצו אני נוסע עם רכב שיקח את הרכב בערב למרכז' אבל הוא לא ענה.
– הטלפון שלו נפל בריצה
מה היה שם באותו יום, הם קפצו? בניה סיפר לי קצת…
– הם קפצו לשדרות בהתחלה, בשבע ורבע הם קיבלו את ההודעה על ההקפצה שהיה בבוקר, ואז הם נסעו לשדרות והם שרפו שם איזה שתי בניינים, ואז קראו להם מהר לכפר עזה, הם הגעו לכפר עזה ושם התחילו לטהר את הבתים, ואז המפקד שלו שהיה עם עוד אחד בחוץ שמרו מחוץ לבית, ואז המפקד שלו נכנס עם עוד מישהו ואז ירו על המפקד שלו הוא נפצע באיזה שלוש כדורים בחזה, וזהו ואז חילצו אותו לבית ועמיחי לא נרגע ממש אז לחץ להביא רכב שיקח את המפקד, הוא ממש לחץ את כולם להביא רכב לפנות את הפצועים לנסות להציל אותם, ובסוף הוא הצליח, ואומרת לנו אשתו של אחד הפצועים קשה שעמיחי השתגע ושיגע את כולם שיגיע רכב ובסוף הגיע רכב של היס"מ או הימ"ס משהו כזה, הסוואנה, וזהו ואז הוא ישב ולחץ על המפקד שלו לנסות להציל אותו הוא כבר היה עם דופק חלש, ואז שהם היו לכיוון היציאה מכפר עזה אז בערך 250 200 מטר לפני היה איזה מתקן מקלע PK שריסס ממש את כל הסוואנה אף אחד לא נפצע חוץ מעמיחי, אף אחד לא האמין שיצא בכלל אנשים חיים מהדבר הזה, עמיחי נפגע אנחנו אפילו לא יודעים איפה בראש, בלב והחובש שהוריד אותו מהסוואנה אמר בראש וזהו הם הגיעו למפגש עם 669 אז כבר לא היה מה לעשות ככה, אמרו לנו שהוא צעק 'נפגעתי'.
– זה מתאים לחיזוק היומי של היום "השמחה היא עבודה, היא דורשת עבודת הכרה בכל הטוב אשר נתן ה' לנו"
בעיקרון אז לא הייתי על טלפון, אבל כל פעם שאני פותח את הטלפון אני משתדל ללמוד באיזה חיזוק יומי אחד
– היום מישהו הגיע מאלון מורה עם מחברת, אני לא יודעת מי זה, אומר לבניה 'נראה לי זה של עמיחי' הוא מצא שם מחברת ,כל המחברת עוסקת בהאם ללכת להסדר או לקומנדו.
– הוא כתב גם בשיעור א'? אתה ראית אותו כותב במחברות ,פינקסים וכאלה?
לא, לא משהו מסיבי בעיקר סיכומים, זה היה נראה בסיסי.
– הוא כתב שהוא רוצה להסתיר את הכתיבה שלו
– אני אומר שהקב"ה בטוח יודע מה הוא עושה אבל לנו זה הפסד מאוד מאוד גדול, גם החלומות, יצא לך לחלום עליו?
לא, לא זכיתי…
– החלומות הם מאוד מרגשים, חבר שלו דניאל מהצוות חלם, חודש אחרי אותו שבת שהוא נהרג ב11.7, הוא אמר "חלמתי על ונינו, בחלום אני בכיתי מאוד חזק אמרתי לו שאני מתגעגע אליו, והוא שם לבוש לבן כמו בכל שבת וחיבק אותי וליטף מהגב אמרתי לו שאני מתגעגע והוא אמר 'אני יודע אחי היקר אני אוהב ושומר עלייך, עכשיו טוב לי אני במקום טוב עכשיו' " הרבה חלמו קודם כל שהוא תמיד עם בגדי שבת, גם אני חלמתי עליו שתי חלומות עם הבגדי שבת- חולצה לבנה ומכנסיים בהירות, וגם לכולם הוא אומר שהוא מצטער שקשה לו אבל הוא במקום טוב. איתי ממש חלם שהוא אומר לו שהוא נלחם דוד וגוליית בשביל להביא את הגאולה.
– אבל לא דמיינת שזה אחד שיעלם?
לא…
– כי החבר'ה בשיעור כן ילחצו הוא אמרו שהוא טוב מדי, לא יודעת אני אף פעם לא דאגתי
כאילו רק עכשיו, שאתה רואה את הכל אתה מבין שהוא היה טוב מדי, אני ראיתי את זה כבן אדם טוב, טוב מאור שכיף להיות איתו שכיף לכולם להיות איתו שהוא טוב בדברים, אבל הוא לא היה מרכזי מדי ,מסתבר שכן, אני חושה שזה לא היה פופולאריות גדולה, כאילו זה לא היה רועש מדי, לא חברתי מדי,לא היה נמצא בכל מקום, הוא לא היה מדבר כתבתי "עמיחי היה חבר של אמת, לא חבר של צחוקים וגם לא חבר של מכנה משותף כזה או אחד, עמיחי היה חבר שכיף לשתף אותו בקשיים וכל שיחה איתו מביאה אותכם ביחד למקום שלא הייתם בו"
– נותן כוח
עמיחי היה הבן אדם הראשון ששיתפתי אותו בחוסר שלי מאמא
– הוא שלח לי את הסרטון שהוצאתם הוא אמר לי 'אמא את חייבת לראות את הסרטון זה על אמא של גרינוולד'
במהלך השנים בחיים לא שיתפתי אף בן אדם, זה מטורף, קטן ממני בשנתיים וכאילו אבל באמת הרגשת איתו פתוח זה היה מקום בטוח להפתח
– ידעת שזה ישאר אצלו
– ואו, יפה מאוד, נראה לי הוא באמת ראה בך כתובת לכל נושאי התורה וצבא
דווקא עכשיו שאני מסתכל על זה אני לא מבין מה הוא מצא בי, אני בן אדם שלוקח דברים בקלילות הוא מאוד חיפש את זה, היה לא מאוד קשה למצוא את זה בגלל העומק, בגלל החיפוש.
– שהתארחנו אצלכם הוא ממש רצה לדעת אם השארתי משהו, 'אמא השארת פתק' ואמרתי לו אל תדאג והוא היה כל כך מרוצה, זה היה חשוב לו הכרת הטוב הזה
כתבתי לו "תדע לך שזה שזה נקודה שכבר הרבה זמן תופסת אותי והיה לי חשוב לברר אותה איתך, אני מרגיש שאתה מוציא ממני ובכללי לא מוותר על אף בירור, תודה שפינית זמן בשבילי" בקיצור אני לא זוכר איזה נקודה אבל זה תמיד הייתי בא עם שאלה מופצצת כזאת 'שמאיפה הבאת את זה' לא ברור.
– אני מרגישה שבבית הוא בא לנוח ואיתכם הוא כל הזמן ניתח את הדברים, איך אני צולח את הדבר הבא, איך אני מתיייחס לדבר הבא. בעיקר לברר את הדברים.
– בטלפון שלו, אמא אחת כתבה למני הודעה על השינוי שקרה בבית ספר מאז שהוא בא ופתאום מצאתי אצלו השבוע בטלפון ב'דברים יפים' הוא ההודעה הזאת,זה ממש ריגש אותו. אבל אני חושבת שאלון מורה היה במקום שלו, גם הסיבוב לברוכין היה כדי להבין את זה, אלון מורה היה בשבילו מדיוק, אני מרגישה גם על בניה את אותו דיוק, משהו שם בריא זה תורת חיים שהיא נדירה, אני רואה את איתי זה לא אותו דבר, איתי לומד בבית אל, הוא אוהב את התורה אבל הרבה יותר קשה לו החיים.
– פתחנו מפעל הנצחה, מני בקודקוד יושב ראש העמותה ואני משתדל לעמוד בקצב.
וואי זה באמת נראה מטורף, כל יום משהו חדש.
– פתאום היום מישהי ממרחבעם שולחת לי שהיא פתחה סידור והיה שם קטע של עמיחי על תפילה 'תראי לאיפה זה הגיע'.
– גם בת דודה של רחלי מניו יורק אמרה שקראו להם קטע של עמיחי על הגמרא' כאילו בניו יורק.
– עמיחי היה נחבא אל הכלים, אני מרגישה בכל מקום היה את האחד שגילה אותו, היה לו כתיבה מדהימה.
אני נהנתי מהכנות שלו, כאילו אנחנו בגדול אנשים שמאוד מתביישים להגיד 'כמה אני אוהב אותך' 'כמה אני מתגעגע אלייך' והוא אמר לי כל כך הרבה פעמים בצבא 'כמה אני מחכה לך, כמה אני מתגעגע אלייך, כמה אני אוהב אותך, כמה אתה חסר לי' כאילו זה לא משפטים שאתה רגיל לקבל היום מאנשים, כאילו זה משפטים של זוגות.
– הוא כתב את זה לכמה אנשים שהיו קרובים אליו
כאילו כמה שלהגיד את זה, זה מחליש אבל הוא חייב להגיד את זה למישהו ואותך זה העצים.
– לא היה תחת איזה מוסכמה, 'זה מה שאני מרגיש זה מה שאני אומר'. אני בונה על דילוג בתחיית המתים זה האמת, יהיה גאולה ויהיה דילוג בחיית המתים, הולך להיות קשוח מדי, זה גם כאילו מאיפה זה הגיע
– הסוף