עמיחי.. עמיחי ונינו .. משום מה הרשתי לעצמי להתעלם מהאור הגדול שבך כבר ארבעה חודשים.
ידעתי שאתה משהו מיוחד, אבל רק היום לפני 3 שעות גיליתי באמת, באמת.
כמה מבטים על הספר שהונח בחדר של חברה.
נוצר דיון האם קיימים עוד אנשים כמוך בעולם, שמתהלכים בינינו?
חברה אומרת שלא..
אני טוענת שכן. יש כל כך הרבה אור בכל האנשים, שלצערנו מתגלה לפעמים רק אחרי המוות…
ובכל זאת החברה מתעקשת. משהו בו, בעמיחי ונינו, אחרת.
פתחתי את הספר, כמה מילים מספיקות בשביל להשתכנע.
קטע קצר שכתבת ואני מתמלאת. והמילים משקפות את הדמות המיוחדת שהיית.
וסדר זמן, לו"ז, עבודת המידות, תהליך פנימי ואינסופי שלא מפסיק, יום ועוד יום והכל מתוך ענווה וצניעות, מתוך טוהר וקדושה. מתוך בירור אמיתי של התפקיד שלי פה בעולם הזה.
שלוש שעות של קריאת הספר, סיימתי.
ולא הספיק לי
כמה אור עמיחי. כמה גדולה. כמה גבורה שלא פוסקת, לשים לעצמך בחיים את היכולת להתבונן, והכל מתוך דבקות
ואני מנסה לכתוב עלייך, ופעם ראשונה מרגישה איך שמילים לא מצליחות לתאר כלום. איזו יכולת אדירה להיות דבק ה' להיות חדור מטרה, להיות דבק במשימה.
להיות אדם אמיתי.
אמיתי
אמיתי
אם הרגשת שטוב לך, אז אתה אמיתי ושלם עם עצמך
אך רגע קטן של תהייה האם אתה בדרך נכונה,
מייד יהפוך לבירור ושינוי
להגיע לאמת הזאת.
לדבקות הזאת.
עמיחי, כמה הייתי רוצה שתעמוד פה, ותעביר שיחה. תוך כדי קריאת הספר תהייתי לעצמי לאיזה גדולה היית יכול להגיע, ואיזה שיחות יפות, חזקות ומשמעותית יכולת להעביר…
חיזקת אותי עמיחי
הגדלת אותי
אני פתחתי את הספר
וסיימתי לקרוא אותו, אחרת.
מתוך תחושה שאם היה פה בינינו נשמה גדולה כמוך,
אז תפקידנו פה גדול כדי להמשיך איתך ועם רוחך קדימה.
תודה עמיחי
תודה על הצוואות שהותרת לנו
תודה על מילים שחדרו עמוק עמוק על נשמות.
תודה עליך.